נמצאים אנו בשבוע שעדיין לא יבשו דמעותינו משמונה קורבנות תמימים שעלו על המוקד.
דודי ירד לגנו - לגנו -כפשוטו- לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים. הקב"ה מלקט לו את מיטב השושנים טובי בחורי ישראל ששונים ועוסקים בתורה.
ודווקא בשבוע זה פותחים אנו את ספר הקרבנות. עם ישראל פותח בלימוד ובירור משותף על סוגיית ההקרבה. כיצד מקריבים? את מה מקריבים? למה ולמה מקריבים?
ויחד עם ספר הקורבנות מוציאים ס"ת שני בו אנו זוכרים את אשר עשה לנו עמלק!
זה מול זה עשה אלוקים, מצד אחד ויקרא אל משה, מביא רש"י: לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר: "וקרא זה אל זה ואמר קדוש", ומצד שני "אשר קרך בדרך" לשון קרי וטומאה.
ראשית גויים עמלק, עמלק: עם מולק, מנתק מנסה לפורר לפרד מנסה לקרר את האמבטי הרותחת, מנסה לצנן את ההתלהבות לזרוע ספק ורפיון.
ומולו 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתו' עם ישראל עוסקים בהקרבה, בהתעלות, מקריבים
פרטיותם אל הכלל, מקריבים עולותיהם וזבחיהם, מתבטלים אל הגודל האלוקי הנשגב, וממילא מתעלים אל מדרגה חדשה גדולה וכללית.
אנו נתבעים לזכרון זכור את אשר עשה לך עמלק!
במהלך התשובה המתחיל באלול ומסתיים ביום הכיפורים כשקול השופר מהדהד באוזננו -מי לא ירא? אנו נדרשים ליום הזכרון, צריכים לזכור מי אנו, מה עינייננו, מה שליחותינו, מה מגמתנו, זכרון תרועה.
ולתשובת השנה הישראלית בימי הפורים ערב ראשית השנה החדשה בניסן, כשקולות הטבע הפורצים באביב קוראים אלינו להתחדשות ולתשובה מאהבה, אנו נתבעים לזכרון - שבת זכור, לזכור מה אנו, מה אנו לא, ולמחות את עמלק.
וגם כאן יכולים אנו ללמוד מעמלק על עצמנו על גדלנו על אחדותנו.
עמלק המזנב בפליטי הענן, בפחותים שבישראל, בפושעי ישראל שנראה שאין להם תקנה [כמו הנאצים ימ"ש שפגעו ביהודים מתבוללים גם דור רביעי], עמלק מזכיר לנו בעצם את מה שאנו שוכחים, והמן האגגי מבלי משים אומר "ישנו עם אחד", אנו מאוחדים. עד אחרון המתבוללים, עד אחרון פליטי הענן, כולם כולם שייכים לעמנו - "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" . כאותה חלבנה שהיא כשלעצמה בעלת ריח רע אך כאשר היא מעורבת עם שאר סממני הקטורת מעצימה היא את הריח הטוב.
וזמן שעמלק תוקף הוא זמן של גאולה, של התקדמות, של עלית מדרגה. תמיד בזמן של התקדמות הגאולה מנסה הוא לזנב את הנחשלים.
ביציאת מצריים-- ויבוא עמלק .
בזמן הקמת המלכות הראשונה בימי שאול מגיע אגג מלך עמלק.
כשאנו חוזרים מגלות בבל ובית המקדש השני מתחיל להבנות מופיע המן האגגי.
וגם בדור אחרון כשאנו חוזרים מהגלות הארוכה ומתחילים להקים בית לעם השוכן בציון מנסה "גרממיא של אדום", גרמניה העמלקית להרוג להשמיד ולאבד והקב"ה מצילנו מידם ויושב ובורא אורו של משיח.
יהיו ימי הפורים הבאים עלינו לטובה ימי התעלות והתחדשות ימי זכרון ומחית עמלק. עמלק שבתוכנו, עמלק שסביבנו, ויהפכו הימים מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ונזכה לסמוך גאולה לגאולה