נגד כל התופסים שאין קשרים, שהעולם הוא חסר קשר, מקרי, ארעי, תלוש, נגד כל התפיסות העמלקיות, אנחנו מלאים בקשרים. אנחנו מאד מאד קשורים.
אנחנו מאמינים בקשר של תפילין. תפילין זה קשר עליון. אנחנו לוקחים את תמצית התורה, וקושרים אותה לגוף ,על היד, ועל הראש בין העיניים. אנחנו מאד מאד קשורים אל הקודש, אל עולם האמונה, אל כל האידיאלים הגדולים שלנו. דבר לא יזיז אותנו מהקשר הזה.
'ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר'. 'ויקר' אומרים חז"ל אלו תפילין.
מרדכי מאמין בקשר, כל כך ברור לו הקשר, ברור לו שלא יכול להיות שנצטרך לוותר על הקשר שלנו עם עצמנו, עם הזהות שלנו, עם המכנה המשותף הלאומי שלנו .
אכן יש זמנים קשים יש לפעמים תחושה של פערים גדולים בין חלקים באומה. לפעמים יש תחושה של עוינות בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין אומות העולם.
חשוב פעם בשנה להיזכר בקשר, בקשר היסודי.
פרשת השבוע שלנו פרשת צו מרחיבה את העיסוק בקרבנות, אבל לא רק בקרבנות מצד ההקרבה שלהם כלפי שמים שבזה עסקה גם פרשת ויקרא, אלא באכילת הקרבנות.
הפרשה מדגישה במיוחד את נושא האכילה. הכהנים אוכלים, ישראל יכולים לאכול חלק מהקרבנות. אכילת הקרבנות על ידי הכהנים, ועל ידי ישראל מבטאת את שייכות, את השותפות שלנו במעשה הקרבנות. הקרבנות לא רק מוקרבים לשמיים, אלא יש לנו צד אחיזה בהם. אפילו בקרבן העולה אותו אנחנו כולו מקריבים לשמים. הפרשה אומרת שאחרי שהקרבן עולה כולו לשמים יש לנו פעולות לעשות עם האפר, לוקחים אותו, מרימים אותו וכו'.
שותפות שייכות. אנחנו צמאים לקודש, קרבן שלמים הקרבן המובחר ביותר על פי חז"ל, עושה שלום. כולם אוכלים ממנו, הכהנים, הבעלים והמזבח.
בפורים הזה נאכל ונשתה מתוך שייכות מתוך קישור גדול של הגוף לנשמה של העם לאלוהיו, שלנו אחד אל השני וזהו אחד מהטעמים של משלוח מנות, להרבות אהבה, ואחווה, שלום, ורעות.
יהיה רצון שמתוך השמחה בקשרים הגדולים שבינינו נגלה קשרים נוספים.