פרשת צו פותחת בציווי מיוחד לכהנים, לדאוג שתהיה אש על המזבח יומם ולילה, אש התמיד. בכלל, האש היא המוקד של בית המקדש. "קורבני לחמי לאישי". כל מטרת הקורבנות, אומר הכוזרי בספרו, היא בשביל האש. קיומה של האש, התגלותה של האש.
ביום שבו התחילה העבודה בבית המקדש, כפי שנקרא בפרשת שמיני, ירדה אש מן השמים ושרפה את כל הקורבנות. האש, היא אותה התלהבות, אותה עלייה שלא נכנעת לכוח המשיכה. כל הכוחות, כל החומרים בעולם, כולם אזוקים ומחוברים לכח האדיר הזה, לכח המשיכה. אבל האש באופן מאד פשוט עולה תמיד למעלה. בניגוד לכל הכללים האנרגיה שואבת, שואפת וצומחת. כל פעם שאנחנו רוצים להלחם נגד כח המשיכה אנחנו צריכים אש, האש יוצרת את אותה עוצמה, והאש הזאת, היא אותה אש שטמונה גם בנו, בתוכנו פנימה ישנה אש.
אנחנו נקראים אדם, אבל כל אחד מאתנו נקרא גם איש או אישה. יש בתוכנו יסוד של אדמה, של כוח משיכה, של משהו שמאד מחובר למציאות הפיזית, אבל יש בתוכנו גם איש ואישה ואש. יש בתוכנו יכולת להתלהב, להתמסר לאידיאלים. יש לנו יכולת להתרומם ולנצח את כוחות המשיכה.
איש יהודי היה בשושן- כל פעם שיש "איש" בתנ"ך, אומר רש"י, זה אדם חשוב, זה אדם שלא נכנע לכח המשיכה. תמיד "איש" זה אדם עם אש, כולם נכנעים אבל יש אחד שלא כורע, יש אחד שמאשפר להתלהבות הפנימית, לנאמנות, לערכיות להמשיך תמיד ולעלות אותו כלפי מעלה.
"בקום עלינו אדם", דורשים חז"ל, זה המן, המן נקרא "אדם", האדמתיות כוח המשיכה. ההכנעות, הכניעה המוחלטת, זה השדר שרוצה המן לשדר סביבו, כניעה למציאות. ומרדכי ואסתר, איש ואישה שהאש יוקדת בקרבם. מדי פעם הקב"ה מעורר אותנו לשים לב אל האש הזאת, אש הקדוש, אש התמיד שהיא עיקר, היא ליבת החיים, היא לב החיים, ואיתה, עם עמוד האש הזה אנחנו יכולים להאיר את חיינו ולנצח את המחשכים הגדולים ביותר.
שבת שלום ופורים שמח