לדעתו שבת הגדול קשורה באופן מהותי ליציאת מצרים. ולא רק לנבואה העתידית של בוא אליהו הנביא. עד שישראל לא נוצרו, עד שישראל לא יצאו ממצרים, שבת הייתה עלומה. שבת לא יצא אל הפועל, לא הייתה שבת בעולם. באמת נכחותה של השבת החלה כאשר עם ישראל יצאו ממצרים. שבת- מעין עולם הבא, שבת- מנוחה. שבת שמבטאת שלעולם יש מנוחה, יעוד, תפקיד, ומטרה. שבת- רמז לעתיד העולם הצועד לאיזו שהיא מגמה גדולה, העולם צועד אל מנוחתו, אל מקומו, אל תפקידו. זה נכון מששת ימי בראשית, אבל כל עוד אין עם בעולם שמדבר על אותה מגמה, שייך אל אותה מגמה עתידית, נושא את עיניו אל אותה מגמה עתידית. כל עוד אין עוד עם כזה, השבת נשארת איזה רעיון שאיננו ממומש. כשישראל יוצאים לפועל כאומה שלמה שמציבה את חזון המקדש וחזון קידוש ה', מלכות ה' כדגל לאומי ולא כרעיון של אנשים בודדים. זה אומר שיש תקווה לעולם. פלך שלם מהאנושות מאות אלפי אנשים עם רבדים שונים של החברה האנושית. כולם מואחדים, מאוגדים סביב שם ה'. זה כבר פתח אמיתי לאמונה שאכן יכול להיות שנגיע ליום שכולו שבת ומנוחה. כל העתיד מתחיל ביציאת מצרים. ולמעשה כל העתיד הוא הוצאה אל הפועל למה שנזרע ביציאת מצרים. שבת הגדול- עכשיו השבת סוף סוף התממשה. זאת השבת של השנה ,השבת הגדולה. וברור שישלח אליהו הנביא, אליהו הנביא מכשיר הדרך. כיון שיש עם שהוא צועד בדרך, יהיה גם מנהיג שידע לפלס את הדרך. אליהו הנביא אומרת המשנה, עיקר תפקידו לבשר שלום, לעשות שלום, לחבר בין אבות לבנים, בין ישראל לאביהם שבשמים. זה מעניין שכך אנחנו גם נוהגים תמיד לברך אחד את השני ב"שבת שלום". כך שבת מתאפשרת, כך שבת חלה, יש לנו מגע בשבת דרך השלום. חכמים ציוו לנו על הדלקת הנר בשבת כדי שיהיה שלום. השלום הוא ערך מרכזי במהותה של כניסת השבת. כדי להיכנס אל השבת, כדי להיכנס אל העתיד הדרך רצופה בהרבה הרבה מאמצי שלום. "יהיה שלום בחילך שלוה בארמנותיך, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך  את עמו בשלום".  
פסח שמח וכשר, ובשורות טובות.