נגע הצרעת הוא כתוצאה מנפילה  מוסרית  כמובא בערכין:
"מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו? הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה בדד ישב וגו'. אמר רבי יהודה בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפרים לטהרתו?  אמר הקדוש ברוך הוא: הוא עושה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט [ציפורים שמפטפטות]".
וכן בויקרא רבה: "אמר ריב"ל ...זאת תורת המצורע  - תורת המוציא שם רע ללמדך שכל המוציא שם רע עובר על חמשה חומשי תורה."  ובהמשך  מורחב על כל החטאים החברתיים על בסיס הפסוק במשלי: "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו": עיינים רמות, לשון שקר וידים שפכות דם נקי, לב חרש, מחשבות אוון, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר. ועל כולנה - קשה שבכולן זה משלח מדנים בין אחים - לשון הרע.
כל החטאים והמידות הרעות אינם וירטואלים, הם מקבילים לאיברי הגוף לומר שהאדם החמיץ את השימוש הנכון בכוחותיו,באיבריו ותחת עשיית צדקה חסד ואמת מעל בשימוש ועשה עצמו שנוי ותועבה למקום.  כל הסילוק ממחנה שכינה וממחנה ישראל זה להרהור תשובה ולתיקון.
וכמו שמובא בגמרא מסכת ברכות: "כל מי שיש בו אחד מארבעה  מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה".
גם כל תהליך הטהרה הוא  תהליך של תשובה  -
בסדר הטהרה אנו נפגשים עם פעולות שנפגשנו במצוות שונות -
"ולקח שתי ציפורים" -צריך להביא דווקא ציפורים ששוות בקומה ומראה ובדמים. מזכיר לנו את שני השעירים של יוהכ"פ, גם שם אחד נשחט וחברו משתלח. אלא שאצלנו משולחת הציפור על פני השדה ולא המדברה.
צריך דווקא ציפור דרור- שאינה מקבלת מרות - מקביל לאמור בעגלה ערופה "אשר לא עבד בה", וכן בפרה אדומה 'אשר לא עלה עליה עול'.
הדם צריך להיות "על מים חיים בכלי חרש" מקביל למה שנאמר בסוטה "מים קדושים בכלי חרש", וכן בפרה אדומה "מים חים אל כלי".
עץ ארז ושני תולעת ואזוב נזכרים גם אצלנו וגם בשריפת פרה אדומה.
ציפור דרור מסמלת אופי בלתי חברתי, מתבדל ומתנשא, שהרי אינה מקבלת מרות ודרה בבית כבשדה.  כאשר האדם בא לתקן את חטאיו החברתיים דבר ראשון 'ושחט את הציפור'  - 
שעבוד הבהמיות משולחת הרסן אל האנושיות אך לא בשבירה טוטאלית אלא דווקא דם הציפור השחוטה יגיע "אל כלי חרש על מים חים".  שיעבוד הבהמיות נעשה לרצונו המוסרי של האדם המשול כחרס הנשבר והרצון הזה מתעלה לחיי עולם. אחר לוקח מכלל הצומח מהאיזוב הנמוך ועד הארז הגבוה, ומכלל החי מהיונקים - החיות הגדולות - צמר, ועד אחרון הרמשים - התולעת, ומזה שבע פעמים, עליה אחר עליה מעולם השדה, החומרי, הבהמי, החייתי שם ישב מחוץ למחנה עד לתיקון השלם התעלות אחר התעלות אל מדרגת אדם. ובתגלחתו מסיר את שערותיו, את אותם שערות המשמשות הגנה על הגוף מהשפעת החוץ מגלח. כדי לעורר את ליבו לצאת מהשקיעה בעצמו, לשוב מהאנוכיות המבודדת ולהתמלא בהתחשבות ונתינה. ולבסוף טובל כולו גופו ובגדיו במים ומוחה את הצורה המקולקלת שלו ויוצא כבריאה חדשה  - ואחר יבוא אל המחנה!
 יהי רצון שנזכה להתעלות ולהטהר לקראת העליה לרגל הבא עלינו לטובה.