ובכל זאת כאן הלובן מתאר בעיה, כי יש מילים טובות ודבורים שנראים יפים אבל המניעים הפנימיים העומדים מאחוריהם הם מניעים חסרים, מניעים שלילים. מי לנו גדול מלבן הארמי, לבן כשמו כן הוא, מצליח לדבר באופן מאוד לבן, שנראה מאוד יפה וקוסם. הוא משתמש בטיעונים יפים, במתק שפיים. אבל כל הלובן הזה של לבן הארמי, של מילים מאוד מושכות בא להסתיר מניעים מאוד שפלים ונמוכים.
חשבון נפש גדול לא רק על מה שאומרים, אלא על סיבת האמירה. מה שורש האמירה, מאיפה היא בא. לפעמים אדם יכול לגנוב דעתו של חברו, על ידי מילים מאוד יפות שמאחוריהם אינטרס מאוד שפל.
ריבונו של עולם יורד לעמוק הדין שמאחורי הקלעים של החסד. ריבנו של עולם מצריך את בעל הנגע ללכת אל הכהן ולברר את עולם הדיבור שלו, עד כמה הוא נאמן למקור אלוקי. עד כמה הוא נאמן אל הכהן שבא מהקודש פנימה.
בעולם של פרסומות, בעולם של ריבוי מלל, בעולם שבו יש חנופה, נדרשת מאתנו התמקדות בכוונות שמאחורי המילים. קודם כל בתוכנו פנימה, בכנות, באמת, לא לגנוב את דעתו של אף אחד.
יעקב אבינו מפצל פצלות לבנות לצאן שלו, הוא חושף את הלובן. צריך לחשוף את הלובן האמיתי. לא לובן חיצון לא לובן של כאילו. לובן שבא ממידתו של יעקב, שמידתו אמת. "נגע הצרעת כי יהיה באדם", אם האדם לא אמיתי בדיבורו, טוב לו שיתרחק קצת מעולם הדיבור החברתי. שיישר את עולמו ויחזור חזרה לדבר כשפיו וליבו שווים.
שבת שלום וחדש טוב