כח הדיבור שבאדם הוא הכח שמכריע את אופי החיים. באוצר הרוחני שבנפש האדם מצויים אינספור רשמים, חיצונים ופנימיים. ללא הדיבור, נמצאים כל הרשמים כבליל של נטיות ותחושות שונות המתרוצצות בנפש. הנטיות עדיין חסרות כיוון, פשר ומטרה. הדיבור, המגדיר והמבטא, הוא זה שמסייע לסדר ולארגן את אותם הרשמים. הדיבור מעצב ומצייר ציור מסויים, ובונה גישה מכל מה שמתרוצץ בנפש. האדם מלא הרהורים, חלקם טובים וחלקם שאינם טובים, חלקם מרוממים וחלקם משפלים. השפעת ההרהורים תלוייה במידה בה הם יהפכו מהרהור שבא והולך לכדי עמידה- מחשבה- גישה לחיים. שלב זה תלוי בדיבור.
"כח הדיבור, כשהוא שומר את תפקידו כראוי לו, פועל את פעולתו הכללית לרומם את ערך החיים ואת דקות הרגשה" (          ). "צריך הפה להיות מכשיר את הציורים כלפי הצד היותר אמיתי והיותר מעולה שבהם, שהוא כלפי המטרה היותר כללית הויתר רוממה" (שם). כח הדיבור יכול לתת תפיסה כללית וכוונת לכל הרשמים, ולהוביל את אותם אל משמעותם האמיתית. לכן, חשוב מאוד הקשר של הדיבור אל הדעה. "הדעה והדיבור לחי עולמים". הדעה מציבה את המטרה הכללית, את מגמת החיים, והדיבור צריך לבוא מתוכה.
כל דיבור שהאדם מוציא מפיו אינו עניין של "מה בכך". כל דיבור מותיר חותם באדם. כל הבעה נותנת ביטוי וכיוון להרהורים שבנפש, שהופכים מנטיה מתרוצצת לעמדה וזהות של האדם עצמו. בכך משפיע הדיבור על כל סידור הערכים שבחיים ועל המשך התפשטותם והתפתחותם.
לא כל מה שחושבים אומרים. יש אחריות על מה שאומרים. אם הדיבור יוציא כל דבר לידי ביטוי, בלי מחשבה קודמת, יקבלו החיים אופי "מבולגן", חסר כיון, ומלא באותו בליל של הרהורים ותחושות שצצות ובאות. אך לא אלה החיים אותם אנו רוצים לבנות ולעצב. אם הדיבור הוא מעין תנועה "אוטומטית" של כל תחושות הבטן והנטיות הצצות בלב, אזי למעשה ניתן לכל הנטיות, ללא סדר וברירה, וללא הערכה  נכונה של עיקר לעומת טפל ושל טוב לעומת רע.
יש צורך בשמירה על הלשון. "נצור לשנוך מרע". "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".
חלק מצרות הנפש היא הריקנות שנוצרת מחוסר השמירה על כל הדיבור. דרשו חז"ל: "שומר פיו ולשנו שומר מצרות נפשו- אל תיקירי מצרות אלא מצרעת" (תנחומא, מצורע ב'). ופירושו: "כי הצרעת והנגע קבוע בנפש", והיא שורה גם במי שלא לקה בנגע באופן גלוי. (עיין ראשית חכמה, שער הקדושה פי"ג). הצרות שבנפש הם גם הסתירות שבנפש, המאבקים הפנימיים, הנטיות שמטלטלות את האדם לכיוונים שונים, והוא אינו מוצא את נפשו, אינו מוצא מרגוע וכיוון ברור. הוא יום כאן, ויום אחר- במקום אחר. מי ששומר פיו ולשונו וכח הדיבור משמש אצלו לסידור ובירור החיים ומגמותיהם, לשים כל דבר במקומו וכל נטיה בתפקידה- הוא זוכה לבנות חיים הרמונים, הסוללים דרך מאחדת (עם כל הלבטים שהם חלק מהבירורים שבחיים), ובכך נשמר מצרות נפשו.  שבת שלום.