במוקד פרשיות השבוע עומד הדיון סביב עניין הצרעת. נגע חיצוני הבא על הבית, או גרוע מכך על הבגד, או גרוע אף מכך על גוף האדם עצמו. ידועים לכולנו דברי חז"ל המלמדים שצרעת באה על הוצאת רוע של האדם ביחס לזולת, צרות עין, מבט צר ועוין, המגיעים עד לכדי דיבור המיצר ופוגע באחר – לשון הרע.
הופעת הצרעת היא עדות חיצונית לריקבון הפנימי, ולא זה הפיזי אלא בעיקר המידותי רוחני של האדם נושא הצרעת, פליטה של פירות הגסות והאטימות הנפשית שלו, "איתות" עליון מן השמיים לאדם על מה שהוא לא מבחין שקורה לו מבפנים, או חמור מכך – מסרב להבחין! קביעת הצרעת כטומאה על האדם תלויה בכהן, נושא סמל וכוח אחדות העם, אוהב השלום ורודפו, ובסדר של טיפול רוחני הנוגע בשורש הבעיה ולא מתמודד עם התופעות החיצוניות שלהן, מה שמאוד מפתה, לתת איזו תרופה או טיפול המסיר בקלות ושטחיות יחסית מעיני המתבונן את הנגע המכוער, אבל נוטה לשכוח לטפל במקור.
אלא שעוד קודם לכן יש להבחין בעובדה מאוד מעניינת. אדם שנושא נגע צרעת "אמתי" שלפי כל הקריטריונים ההלכתיים, לו אכן יאמר עליו הכהן שהוא נגע טמא הוא יהיה כזה ללא עוררין, אינו יכול להיחשב כטמא, אם הוא לא יגיע איליו ויבקש ממנו לומר לו מה דין הנגע. אדם יכול באופן עקרוני להיות כל ימיו נגוע ולא להיחשב לאחד כזה, אם הוא לא ייקח החלטה להתמודד עם הבעיה הפנימית שלו. השלב הראשון שהוא תנאי לכול תהליך ההיטמאות וההיטהרות, תלוי במוטיבציה של החולה, בהכרה שלו שהוא כנראה כזה ושהוא צריך להישיר מבט אל התופעות המקולקלות שבו, להודות בהן ולא להמשיך לברוח (אם הוא באמת מבין שאין גם לאן) מהן, להפסיק לחיות בהכחשה ילדותית ש"אצלי הכול בסדר", כי זה ממש לא כך.
הצרעת היא מעין "מתנה מן שמיא" וזעקה לאדם להפסיק את המרוץ המטורף שלו אחרי החיצוניות, המעמד החברתי השקרי המושג בשקר בעזרת דיבורים פוגעניים, שלפי טעותו של המדבר הם בונים לו עמדה נכונה בחיים ומקדמים אותו, אבל יש מחלה קשה אף מזו – מחלת השכחה וההכחשה העצמית. גם מתנות כמו הצרעת צריך לדעת לקבל, ולהבחין שהן אכן כאלו, ולקחת אותן עם המר שבהן, כי בסופו של דבר הן מורות לחולה שבעומק החיים שלו עוד יש נקודות של בריאות שלא מוכנות להשלים עם המחלה המתפשטת באישיותו, ונלחמות בה גם באמצעים שכאלו, אם הגיעה עת משבר, שכן "ההכרח לא יגונה", ומי שלא היה ער מעצמו לחסרונותיו, תביא עליו ההשגחה האלוקית את מה שאולי בכל זאת יזעזע אותו ויוציא אותו מהשלווה המתעלמת שלו.
נקודה למחשבה. איזה עולם עדיף, זה עם הצרעת או זה בלי? עד כמה אנו אטומים בחיים לרע המקנן בנו ולעיתים אף משתלט? האם חווית משהו תחליפי "זול" לצרעת בחייך? הישרת מבט או הפנית אותו?
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.