אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח ב"בראשית"? בהבאת הערה זו מקדים רש"י את פירושו לתורה. זוהי שאלה של סידור הדברים. במה ראוי לפתוח. כלומר, מה צריך להיות הנושא הראשון? ולאו דווקא מה ראוי להכנס לספר התורה ומה אינו רואי.
באופן טבעי משוטטת המחשבה האסוציאטיבית אל פתיחת ספר היסוד להסברת האמונה שלנו, ספר הכוזרי. לאחר סיור מזורז בשוק האמונות והדעות, מגיע מבקש האמת, מלך הכוזרים, אל אמונת ישראל. ובטרם יכנס לתוכנם של הדברים ששמע בשיעור האמונה הראשון, הוא מוטרד משאלת הסדר: מדוע הרצאת האמונה פותחת בפרק המאוחר של יציאת מצרים, ומדלגת על ראשית ההתהוות, תחילת המעשה הא-לוהי- הבריאה?
כדרכם של יהודים, רבי יצחק "עונה" על שאלת הגוי של מלך כוזר, בשאלה הפוכה: מה טעם פתח בבראשית? אכן, פתיחת הכל, הבסיס לכל אמונתנו וענייננו בעולם היא דווקא יציאת מצרים וכל הכרוך בה, ובפרוט יותר: במצווה ראשונה זו: "החודש הזה לכם ראש חודשים".
עתה, משחדרה אלינו הכרה זו במלוא עצמתה, אנו פונים לברר בכל זאת "ומה טעם פתח בבראשית"? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" שאם יאמרו אומות העולם לישראל "ליסטים אתם", שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
הקדמתו של מעשה בראשית וסיפור תולדות העמים בארצותם לגוייהם לסיפור ההתגלות הא-לקית אלינו מעמידה אותנו על החידוש שנתחדש אז לנו בהבנת הבריאה. אומות העולם, גם בפנותם אל העניין הא-להי בעולם, עוסקות הן בבריאה, וממנה הן שואבות את האמונה, מפני שבריאת עולם גדול ומסודר מבטאת כח רב. והאדם, בהכירו את חולשתו ומוגבלותו מול איתני הטבע, כורע מול בעל הכח הכביר. מאז ימי האלילות ועד היום זהו המניע הראשון, זוהי פתיחת הדברים. מכאן פותח המאמין את הרצאתו.
כשהם מפנים אצבע מאשימה כלפי ישראל: "ליסטים אתם"! הם אומרים בדרך כינוי, את החירוף אשר בלבבם כלפי מי שרוממותיו בגרונם, אך בליבם האלילי והמגושם, אף הוא, כביכול, אינו אלא לסטים רב עצמה. עימם, עם אומות העולם, אין לנו עסק, לעת עתה. בדרך התפיסה האלילית שלהם- לא נוכל לענות תשובה משכנעת.
אולם לעמו, הגיד את כח מעשיו! עם ישראל, בעדינות נפשו, מסוגל להבין את העוצמה האמיתית שבסיפור הבריאה. לא הכח הא-לקי, במובן הגשמי- פיזי, הוא העיקר שבבריאה, אלא הרצון שבה. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם.
הרצון הא-לקי שנתגלה בהוציאו אותנו מארץ מצרים למען הביאנו אל הארץ אשר יעד לנו, מגלה למפרע לשם מה נברא העולם, מדוע נתגלגלו כך הגויים בארצותם. אין זו החלשה של הרושם של המפגש עם איתנות הטבע, להיפך, זוהי הַעֲצָמָה שלו. הרצון הא-להי המתגלה בעולם מחבר אותנו אל משאת נפשנו- קרבת א-לקים, דבקות במידותיו.
כל זאת גנוז ומקופל במצוה ראשונה שנצטוו ישראל. "החודש הזה לכם ראש חדשים"
התחדשות הלבנה, שהיא סמל להתחדשות כחם של ישראל, במועד חודש האביב, היא ראש לכל ההתחדשות האנושית. אביב העמים. התברכה המחשבה האנושית, סוף סוףף להכיר את המגמה האידיאלית של העולם. את פעולת הרצון הטוב על הכל. וישראל מקבלים את הכח לפעול על הזמן, לקדש אותו ולשלוט עליו. בית דין של ישראל הם הקובעים את חוקי הזמן לפי רצונם, המכוון על פי התורה.
זהו השיעור הראשון של אמונת ישראל- הנחלת ישראל את ארצו הנותנת לכל ההיסטורי פשר.