כשאדם מסתכל על עצמו וחושב שאין לו חסרונות, שאין לו מה לשפר, אין לו מה לתקן, שהוא כולו צח כשלג, שהוא כל כך עליון שנזר זהב על ראשו, מצבו עגום מאד. כשאדם חושב כך הוא מרשה לעצמו להטיל דופי באחרים, הוא מרשה לעצמו לעסוק בחסרונות של האחרים. מצורע- מוציא שם רע.
התרופה הטובה ביותר לצרעת היא הכרת החסרונות, לא להתפעל כל כך מאותם דברים טובים שיש בנו, הם אכן טובים, אבל יש לנו עוד הרבה מה לתקן, יש הרבה חמץ שצריך להוציא מהבית, צריך לנקות היטב.
העיסוק בניקוי החמץ, העיסוק בלהוציא החוצה, בלגלות חסרון ולא להיבהל, לגלות דבר שדורש תיקון וביעור ולא להתמוטט אלא להמשיך הלאה, הנקיון הפנימי הזה הוא הערובה הטובה ביותר למנוע מאתנו הידרדרות למצב של מוציא שם רע. אפשר להיות כל החיים בעמדת ביקורת על אחרים, בהאשמות והטחות, בצביעת החסרונות של הזולת, של האנושות כולה, אבל האדם שבאמת עסוק בתיקון חסרונותיו, לא מרשה לעצמו לחשוב ולבקר כל כך הרבה, הוא הרבה יותר עסוק בעבודה ועמל.
הרשע אומר "מה העבודה הזאת לכם"- לכם ולא לו, כאילו הוא לא זקוק לעבודה, הוא לבן וצח, כתר על ראשו. אבל החכם שואל  "מה העדות והחוקים והמשפטים"- יש הרבה מה לעשות,יש הרבה מה לתקן, ברוך ד'.
ככל שאנשים עסוקים יותר בתיקון, נפשם פחות נוטה אל השלילה והביקורת, נפשם פחות נמשכת לשמוע את מה שלא טוב, את מה שלא מוצלח, ומאנשי ביקורת הם הופכים לאנשי תיקון, עילוי ושיפור.
בעז"ה בעקבות הכהנים שמטהרים את המצורע, נדבק כולנו במבצע הלאומי של חודש ניסן, מאמץ של עם ישראל כולו לחפש את החסרונות. "נר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן", אומרת הגמרא בפסחים שזהו המקור שהחיפוש של החמץ נעשה לאור נר. מבצע החיפוש הלאומי הזה ישחרר אותנו, יוציא אותנו לחרות, לטהרה ושמחה.
שבת שלום וחודש טוב.