שמעתי בשם ר' ברוך דובדבני זצ"ל, איש תורה ועסקן ציבורי, שהיה נוהג לדרוש על כך את הפסוק הראשון שבפרשת תזריע: :אשה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים" .בכל לידה מעורבת גם טומאה, לא הכל חלק ופשוט, ובכל- זאת אנו שמחים ויודעים- נשמה חדשה באה לעולם. גם בגאולה נשמה חדשה נולדה. השכינה שבה לציון, והתהליך מעורב גם בתופעות שאינן טהורות. היודע להביט נכונה, לא "יפספס" את הלידה, את העניין המהותי, בשל צחצוחי הטומאה המתלווים אליה.
ניתן למצוא לכך רמז גם בהפטרה של פרשת מצורע. "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער". בהפטרה מסופר על ישועת ישראל מהמצור שעשו עליהם מחנה ארם. ישועת ד' זו נודעה והתגלתה דוקא על ידי ...מצורעים, שנודו והוצרכו לשבת מחוץ לחומת העיר. לפעמים אנחנו מרגישים לא בנוח, בכך שהגאולה מתגלה על ידי גורמים שאינם טהורים לגמרי. אולי אנחנו היינו מעדיפים אחרת, אולי זה היה נראה יותר וטוב. אבל לריבונו של עולם חשבונות גבוהים משלנו. כי לא דרכי דרככם ולא מחשבותי מחשבותיכם נאום ד'.
ובכלל, המציאות ותהליכיה עמוקים ומורכבים הרבה יותר מכפי שאנו חושבים. ואולי, ישנם תהליכים שלא יכולים לפרוץ ולהתגלות אלא על ידי מצורעים שמחוץ לחומה... אולי לפעמים עם- ישראל נמצא בקבעון בתוך החומה, ואיננו מסוגל לצאת ממנו, בבחינת "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
תפקידנו העיקרי הוא לדעת לזהות את מעשה ד', את הכיוון המתפתח, ולתת לכיוון זה כלים נכונים וטהורים להתבטא ולצאת אל הפועל. ככל שאנחנו מצליחים לזהות את הכיוון והרצון הפנימי, ומשכללים את כלי הביטוי התרבותיים- המחשבתיים והרגשיים- כך אולי יהיה פחות צורך במצורעים שיפרצו לנו פרצות חדשות. יהיה אשר יהיה, איננו "משעבדים" את ריבונו של עולם למבט שלנו ולציפיות שלנו, אנחנו משתדלים להביט נכונה במה שהוא פועל ומצמיח.
ואולי, רמז נוסף בפרשת מצורע. מפורסמים דברי רש"י מחז"ל על הבשורה המיוחדת שבנגעי הבתים. בקירות הבתים מסתתרות מטמוניות, ועל עם ישראל לנתץ את הבתים שנבנו על ידי עמי כנען, ולגלות את המטמוניות. בתוך הצרעת, המציאות הסבוכה והלא טהורה, מסתתר סוד גדול, מטמוניות. בכל כח, נטיה, בכל תהליך שפורץ בעת השיבה לארץ, בעתות גאולה- חבוי עומק גדול ומשמעות נפלאה. רק כלי הביטוי חסרים. בינתיים, הבתים- כלי ההבעה והתרבות, נבנו על ידי נכרים, ביד ובמחשבה זרים. הצרעת היא כמו מוגלה שיוצאת מהגוף, המאפשרת להשתחרר מהבתים הנכריים...
ולהתחיל בבניית בתים חדשים, מקוריים, טהורים.
אל לנו להיבהל מצרעת שמתגלה. עלינו להבין לעומק ולזהות את המטמוניות, ולאחר מכן לאזור אומץ וחוסן, על- מנת לנתץ ולשבור את הבתים הישנים הנכריים, לא להשתעבד להרגלי תרבות זרה שעטפה אותנו מילדותנו, ולהקים בית חדש- בתורה, בספרות, בשירה, ובכל כלי הביטוי שלנו.
ובפסגה של ציפיה זו נשואות עינינו ל"בית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו", למקום בו הביטויים לחיינו מגיעים לשלמותם- באיכות הטהרה שלהם, ובכמות ועצמת הכוחות המשתתפים ופועלים. בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו.
חודש-טוב. ומועדים לשמחה ולגאולה שלמה.