פרשיות "תזריע מצורע" שנקרא השבת עוסקות ברובן בדיני הצרעת וההיטהרות ממנה, צרעת בגוף, צרעת בבגד, וצרעת בבית. דיני הצרעת נוהגים רק בארץ וחז"ל מלמדים אותנו שאע"פ שזו מחלה אמיתית, הרבה בריאות יש בה במה שהיא עצמה מהווה תהליך של פליטת "רעלים רוחניים" (דוגמת הקלקול הנפשי של מספרי לשון הרע) שנצברו בליבו ובאישיותו של זה שהצרעת שורה בו, שאמנם נפלטים בדרך לגמרי לא סימפטית אבל מ"מ נפלטים ולא ממשיכים להצטבר בקרבו עד שחס וחלילה יהיה מאוחר מדאי.
את הנגע יכול לראות כל מי שמבין בנגעים, אבל להחיל עליו "שם" של טומאה או טהרה יכול רק הכהן, בנו של מי שעליו נאמר שהיה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות …", זה שהעין הטובה קנויה לו ממורשת אבות, היא זורמת אצלו בעורקים כתכונת חיים סגולית ולא רק בתורת פרי ההשתדלות הבחירית שלו, עמוקה ככל שתהיה. והכהן שחי את אותה אהבה, ששייך לנקודת לימוד הזכות וזיהוי הטוב הפנימי המסתתר מעבר לתדמית החיצונית הגסה ומעבר להתנהגות השלילית, שמאמין בכל נפשו ביכולת של העומד מולו לשנות ואף להפך את מצבו ולהבריא, לא ישלול ויחריב בביקורת תקיפה ומלאת ייאוש, אלא יחייב, יחפש ואף ימצא את הדרך לתקן את כל הדרוש תיקון.
כדרכם של בתים, פרטיים ולאומיים כאחד, המציאות לא מושלמת ויש סיטואציות בהם מופיעים נגעים. כאמור, הנגע מהווה מעין "איתות" מן שמיא על תהליכים פנימיים והצטברות של רעלים, על כך שצריך לעשות בדק בית מחודש ולראות שזרימת החיים הלא טובה חוזרת אל המסלול החיובי והפורה, אבל גם כאן שוב יש לברר, וביתר דיוק, מי יקבע שהנגע טמא? מי יכול לבקר אם בכלל?
תשובה לשאלה כזו בוודאי שלא תהיה באה לידי מיצוי בשורות כה מעטות. אבל זאת למדנו מכל מקום, שעל מנת להיות חלק מהבונים החיוביים, אלו שלא מתעלמים מנגעים ומחלות ולא זורים חול של תפיסה ילדותית של המציאות בעיני עצמם והסובבים אותם מחד, אבל גם בהחלט לא רואים בהם את תמונת הכול מאידך, על כולנו לתפוס בדרכם של הכוהנים, לחפש רק את העשייה החיובית, לאהוב את השלום ולרדוף אותו, להיות בעלי עין טובה על המהלך האלוקי איליו אנו שייכים ובו אנו זוכים ליטול חלק אע"פ שלא תמיד הוא מובן לנו ויד ה' המנהלת אותו מסתתרת מעינינו, ללמד זכות גדולה על כלל ישראל, ולהאמין בכל נימי נפשנו שיד ה' יתברך לא תקצר, הוא בוודאי לא הביא אותנו לכאן לשווא על מנת להכשיל אותנו חס וחלילה, אלא להיפך בדיוק, לזכות אותנו בשותפות הגדולה בתהליך תקומת האומה עם כל הקשיים שבאים ביחד עם הגאולה, ושכל הנגעים האלו הם בבחינת פליטה של תודעות חיים מקולקלות וזרות לרוחנו שנתפסו בנו בגלות הארוכה ממנה אנו מתרפאים, ושבים בהחלט לבית האמיתי שלנו!
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל לרפואתו השלמה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.