עוד כשבועיים כולנו נשב ליד שולחן ליל הסדר. במרכזו של הערב תעמוד האגדה. חובת השיחה והדיבור, 'והגדת לבנך', פה-סח. הדיבור הוא דיבור שיכול לחבר.
הדיבור מחבר בין אנשים, בין נפשות. כשמשוחחים זה עם זה הולכים ונקשרים, הולכים ומכירים זה את זה. הדיבור מחבר בינינו לבין הקודש, משוחחים עם התורה, עם ריבונו של עולם. 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי', 'לפני ה' ישפוך שיחו'. 'והגדת לבנך' 'ודיברת בם' לדבר בדברי תורה, לדבר בדברי קדושה, כך יוצרים את הקשר ביננו לבין הקודש. עיקר הקשר נוצר על ידי השיחה, הפה מחבר בין אנשים בין עולם רוחני לעולם גשמי, הפה מחבר בין המחשבות הנסתרות הנעלמות שנמצאות בתוכנו לבין העולם הנגלה. לכן החמירה התורה כל כך בפרשיות תזריע-מצורע בעונשו של מי שמדבר לשון הרע. מי שמשתמש בכח הדיבור בצורה הפוכה ובמקום לחבר ולקשר הוא משתמש בו על מנת להפריד לבבות, להפריד את הקשרים שנוצרו בחברה - מי שמדבר לשון הרע מוצא מחוץ למחנה. אין מקום לדיבור כזה. הוא משתמש בכח הדיבור ובמקום להיות כח בונה ומחבר הוא כח הרסני שרק מנפץ את כל עולם הקשרים. אם מדברים לשון הרע אם עסוקים ברע מטמאים את הפה, ואם מטמאים את הפה קשה אחר כך להשתמש בו לחיבורים בין אנשים, בין נפשות, ביננו לבין הקודש.
טהרת הדיבור - ככל שנתאמץ בה בימים אלו תועיל לנו ותרומם אותנו לדיבורים עליונים בליל הסדר לתשבחות והלל לשירה וזמרה, 'והגדת לבנך ביום ההוא'.