פרשת השבוע בחציה השני עוסקת בענייני אכילה- איזה בהמות, אילו דגים ואילו עופות אפשר לאכול. המגע שלנו עם הטבע הוא לא מובן מאליו ולא פשוט. אנחנו צריכים לשמור על הנפש האנושית שלנו, לשמור על הייחוד האנושי. לאדם יש נשמה שיש בה נטייה של יושר וחסד, יש באדם נטייה לשלום ולאחוה. הוא שונה משאר היצורים בטבע הוא שונה משאר חיות השדה. והמגע עם החיות, המגע עם הטבע, צריך להיות מאוד עדין ומאוד מנופה. לא כל דבר מתאים אל הנפש שלנו, לא כל דבר טוב לעולמנו הרוחני לעולם.
לעולם, אומר המדרש- לא טוב שהאדם יהיה מהרודפים, אנחנו נזהרים שלא להתחכך מידי עם חיות טורפות, עם חיות פרא. אנחנו צריכים לקחת אל קרבנו את אותם יצורים שכנראה יותר מתאימים מבחינה נפשית לעולמנו, לעולמנו הפנימי. בכלל, האדם צריך לשמור את הנפש שלו. יש בעולם המון מראות, המון קולות והמון התרחשויות. אדם צריך לשים לב שכל דבר שהוא מכניס לתוך נפשו מתאים אליו לא פוגם מידי בתום שבו, באנושיות שבו.
האוכל הוא משל לכל ההפנמה, לכל הלקיחה, שאנחנו לוקחים מהסביבה אל תוכנו פנימה. כמו שאנחנו מפעילים מסננת בשביל לסנן תולעים, יש מסננת נפשית כללית שצריכה להיות מופעלת בקרבנו, לכל דבר שאנחנו מתרשמים ממנו, מהמציאות שסובבת אותנו. לא כל המראות ולא כל הקולות, לא כל הנושאים ולא כל התרחישים, צריכים בהכרח למצוא מקום, במוח, בלב, בדמיון וברגש שלנו. הטהרה, זאת היכולת לשמור על נפשנו כפי שהיא, בשביל לשמור על נפשנו בטהרתה נדרש סינון גדול, מיון גדול. שמירת אצילות הרוח, שמירת אצילות האדם. כך אנחנו שומרים על המקדש שבתוכנו, לא רק כשאנחנו עולים אל הקודש אלא גם ביצאתנו מהמקדש.
שבת שלום ובשורות טובות