לא לחינם מתחילים ספרי ההיסטוריה הממלכתית את הפרק "ציונות ומדינת ישראל" משנת תרמ"א. שאל נא כל צעיר בישראל (משכיל) מאימתי מתחילה התנועה הציונית? ויענה לך- מהפרעות ברוסיה, שעברו כגל על רבבות בני עמנו, והביאו בעקבותיהן הן את ההגירה לארה"ב והן את הכמיהה לבנות מחדש חיי עם על אדמתו.
שהרי אין הציונות, בגרסתה החילונית, מכירה סיבה היסטורית היכולה לעורר תנועת עם שכזו, מלבד צרות גלות, פרעות, ערעור הביטחון האישי ותחושת היציבות. שאם לא כן, למה לו לאדם לעזוב חיים סבירים, ואפילו יהיו קשים, וליטול את מקל הנדודים?
ומשהצליחה הציונות לממש את מטרתה, ולהקים מדינה, והמדינה נתקלת בקשיים ובהתנגדות של אויבים מבחוץ, ובתהיות על צידוק מוסרי מבפנים, תבוא תמיד התשובה האחת והיחידה, לסתום פי מקטרגים: "אין לנו ארץ אחרת"! חייבים להמשיך לקיים ולהגן על מדינת ישראל, שאם לא כן... הלא רק שנים ספורות מפרידות בין קום המדינה לבין חורבן קהילות ישראל באירופה! משוואה פשוטה: מדינת ישראל והמשך קיומה, או שואה!
ונוסע מיטב הנוער לפולין, כדי לפגוש מקרוב את זכר השואה. ומובלים בכבוד אורחי חוץ רמי מעלה ל"יד ושם", לקבל "שיעור בציונות", למען יתעורר בהם רגש הזדהות עם מדינת ישראל. ומושר בהדר ורגש ההמנון הלאומי: עוד לא אבדה תקוותנו, בת האלפיים, להיות עם חופשי בארצנו. לא, לא נתכוונו לומר: 'חופשי' מעול מלכות שמים, אך ה'חופשי' שאליו כן נתכוונו, גם הוא אינו מוסיף כבוד לחזון: 'חופשי'- מפרעות ושוד. 'חופשי'- מקריאת בוז ברחובות. 'חופשי'- מהגבלת קבלה לאוניברסיטה. ''חופשי' מהיטלר, מנאצר ומאחמדינג'אד.
לא זאת היא מגמתנו! "מגמתנו היא תמיד מכוונת לא רק להיגאל מתוך מצרים, לא אך להתרפאות ממכות ולהנצל ממדווים...לא, השקיקה השלילית לבדה היא מדכאה את הנפש, ואינה נותנת סיפוק לחיים. לא בשביל כך יצרנו יוצר כל הטוב והמטיב... ולארץ ישראל הננו באים, ולגאולה אנו מייחלים... לא להנצל מכבלי הגלות ולא להמלט מכיעורי מכאוביה...כספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי" (אורות הראי"ה).
ובאמת, בעומק התהליכים, לא הצרות הן הדוחפות, גם אם מעל לפני השטח כך מבשילים התהליכים, אולם בפנים, נשמת האומה החיה היא מעוררת את העם מתרדמתו וקוראת לו לשוב אל חייו.
על כן, גם מבחינת הידיעה ההיסטורית, חשובה מאד ידיעת תולדות הציונות מראשיתה. החל מקריאתו של הגר"א, שהביאה לעליית תלמידיו ויסוד הישוב הקדוש, תחילה בערי הקודש צפת וירושלים ומאוחר יותר, בניית השכונות מחוץ לחומות, ייסוד פתח תקוה וראש פינה ונסיונות התיישבות נוספים מלאי חלוציות וחזון, גם אם מבחינה מעשית כשלו. המשכה בקריאותיהם של גאוני הדור: רצ"ה קלישר, ר"א גוטמכר ור"י אלקלעי, שהביאו להקמת אגודות חובבי ציון והעליה הראשונה, אשר יסדה את מושבות יהודה והגליל.
אפשר שמהבחינה המעשית, לא יכלו כל אלו עדיין להביא לפריצת הדרך וסלילתה להקמת המדינה, אך מבחינת בניית הרוח, אלו הן היסודות האיתנים, עליהם נכון הבניין לנצח. כי הציונות הזו, שמקורה בקודש הקודשים של נשמת האומה, בתלמידי חכמים קדושי עליון, חוזים וחלוצים צדיקים ומגשימים, היא מקור כוחנו, וממנה אנו יונקים את הצידוק המוסרי, ואת הכח לעמוד בעת צרה וקושי, וממנה מתמלאים אנו אידיאליזם ומרץ לעבודה.
לא בריחה מפוגרומים, ולא התגוננות מתאי גזים, הם יסודות תחייתנו, אלא חתירה בעוז, אל גודל ושגב אינסופי, אל השראת שכינה בציון. ילכו מחיל אל חיל, יראה אל א-להים בציון.