החי, הצומח ושאר חלקי הקורבנות הופכים להיות שוים, ההבחנות שביניהם מטשטשות, וכולם נשאבים למקור אחד, לשורש חיותם. זהו תהליך ההקרבה, מסירות- נפש. הגוונים, הצורות המסוימות ש כל יצור ונברא, נמחקים, ונשאר קשר החיים עצמו, רצון ד' שבנו.
הטהרה עוסקת במהלך הפוך. כאן דווקא באים לידי ביטוי הגוונים והבחינות השונות. לא הרי הלכות הדומם כהרי הלכות הצומח, ולא אלו ואלו כהלכות בעלי חיים, ושלושתם לא ידמו להלכות בני אדם. כל פרט  הוא שונה, לכל מצב יש משמעות אחרת. עבודת הטהרה חוזרת לפרטים, ומעניקה משמעות לכל מפגש עם כל פרט, בכל עיתוי. זהו התיקון של החיים בעולמנו, חדירה לפרטי פרטים, בחשבון וזהירות על כל צעד ושעל. זאת עבודת הטהרה. (וראה עין- איה, שבת ח"א עמ' 149).
הטהרה מכלילה יותר ויותר חלקי חיים בתוך השאיפה הזכה שבתוך הנפש. לעומת עזיבת החיים וההתרוממות אל השאיפה הפנימית שבהקרבה, הרי שבטהרה מתגלה השאיפה בדרכים ונתיבות מעשיים.
השאיפה לגילוי שלם של סדר טהרות היא שאיפה לחיים מתוקנים, מדויקים להפליא, שבהם אין פרט שנותר ריק מתוכן, אין חלק חיים שנותר בלתי מחובר למהות.
"כל מה שמקיף את המציאות בכל הדרגותיה, בהשפעה רוחנית מוסרית וקדושה, צריך לטהרה יותר גדולה". ולכן, עבודת המקדש זוקקת טהרה, שכן- "המקדש וקדושיו כוללים את רוממות אצילות ההשכלה ואת תחתית הדם הבשר, הדמיון והרגש" (אורות עמ' פ"א, וע"ש).
ימי ספירת העומר הם הימים של הטהרות. עם- ישראל נטהר מטומאת מצרים, וצועד שלב אחר שלב לקראת מתן תורה. כמו הטהרה, גם ימים אלו הם ימים של פרטים, של דקדוק, דייקנות, שימת לב, ריכוז והעלאת הכוחות למטרה אחת.
 עם שיבתנו לארצנו קיבל סדר זרעים משנה תוקף וממשות. העיסוק בהלכות התלויות בארץ הולך ומתחדש, מתברר ומתעמק. ראוי לנו שנשאף הלאה, ונחל בהמשך העמקה וחשיפה של חלק גדול בתורה, הממתין ומצפה להיגאל, סדר טהרות, ומתוך כך נזכה לגילוי מדרגת חיים חדשה המאפשרת לחיות בפועל את סדר טהרות, כבימים מקדם, בחיבור וקישור כל חלק וחלק שבחיים, כל מצב וכל רגע, אל הדבקות האחת, לבל ידח ממנו נדח.