חטאם של בני אהרון, נדב ואביהו, מופיע מיד לאחר ברכת הכהנים של אהרון. אהרון מסיים את הקרבת הקורבן ומברך את העם. לפי ה"שפת אמת", אותה סמיכות שבפרשתינו בין ברכת כהנים לבין חטאם של נדב ואביהו, קשורה לסמיכות נוספת, בה מוסמכת ברכת כהנים, בפרשת נשא, לפרשיית הנזיר.
הנזיר, יוזם יוזמה אישית, יוזמת יחיד, הוא מפליא לנדור, והתורה מסמיכה אותו שם לברכת כוהנים ללמד את הנזיר, שכל יוזמה אישית צריכה להיות תחת הראייה הכוללת- ברכת כוהנים. ברכת כוהנים מלמדת את הכוהנים, כמו גם את הנזיר, שמטרתם להביא ברכה, להביא ברכה לכל העם, לכל החברה. זה נכון שיש אנשים מוכשרים, עליונים, יחידים שמרימים את הרף קדימה, יוזמים, חלוצים, אבל תמיד מטרתם צריכה להיות להביא ברכה, לברך את כל העם, לתת דרך האישיות שלהם מעוף לחברה כולה.
וכך גם בפרשתנו- אהרון מברך את העם, הוא יורד מהקורבן, יורד מהמעשה האישי שלו, ומשתף את הציבור כולו.
חטאם של נדב ואביהו, לפי גישת ה"שפת אמת", הוא בעובדה שהם לא פעלו כשליחי העם. העם לא שלח אותם, והם לא באו אל העם בחזרה . זו היתה יוזמה אישית, מאד מרשימה, מאוד יפה, אבל לא כחלק מחברה. לא למען העם, ולא בשם העם.
לעולם, לעולם כל הליכה שלנו כיחידים, ותהיה למקום הגבוה ביותר, תהיה בשם כל ישראל ולמען כל ישראל. כך גם בקיום מצוות יש כאלו האומרים לפני כל מצווה שהם מקיימים- "הנני בא לקיים מצוות... בשם כל ישראל לשם ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתיה" שליחי העם ולמען העם.
אנחנו מברכים את העם, שה' יישא פניו אל כל עם ישראל, ויברך את כל עמו ישראל באהבה, בברכת השלום.
שבת שלום וחודש טוב