ויהי ביום השמיני - שמיני הוא מעל הטבע - עם ישראל יוצא ממצרים, מקבל תורה, בונה משכן ושכינה שורה בו. הכהנים נמשחים בשמונת ימי המלואים ומגיעים לשיא - ויהי ביום השמיני - היום השמיני הוא ראש חודש ניסן, ראש השנה הישראלי וכמובא בסדר עולם יום שנטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית, ראשון לחודשים, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קודשים, ראשון לאיסור במות, ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך את ישראל. "ותצא אש מלפני השם ותאכל על המזבח...וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" אש השם יורדת מהעליונים.
ובשיא הזה נראה כאילו בניגוד גמור יוצאת אש אחרת ונדב ואביהוא בני אהרון נשרפים בתוך הקודש "ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם וימותו לפני השם".
בעל אור החיים הקדוש על הפסוק [באחרי מות] "בקרבתם לפני השם וימותו", מנסה לקרב אותנו אל אותו מעמד של בני אהרון לתוך עולמם של קרובי השם.
'בקרובי אקדש' לראות המשך של אש באש ומזה ניתן לטעום קצת מעולם הקודש והמקדש מעולם ההקרבה והקרבנות:
"דיבר ה' למשה דרך מיתתן שהיתה על זה הדרך - בקרבתם לפני השם פירוש שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו. והוא סוד הנשיקה שבה מתו הצדיקים והנה הם שווים למיתת כל הצדיקים אלא שההפרש הוא שהצדיקים הנשיקה מתקרבת אלהם ואלו הם נתקרבו לה. והוא אומר בקרבתם לפני ה' ואומרו וימותו בתוספת 'ואו' רמז הכתוב הפלאת חיבת הצדיקים שהגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב ל- דביקות- נעימות - ערבות - ידידות- חביבות- נשיקות - מתיקות - עד כלות נפשותם מהם.
והבן.
ובחינה זו אין מכיר איכותה וכו' "
בני אהרון מתעלים לגבהים נשגבים בלתי נתפסים ועולים בסערה השמיימה, וידם אהרון.
ובסדר פרה אדומה שנקרא השבת סדר היטהרות מכל טומאה מכל חסרון חיים המקביל לטהרת הכהן הגדול ביום הכיפורים בראשית השנה במקדש, מקביל לטהרת כל ישראל במקווה ישראל ה' עד הנצחון המוחלט על המוות, 'ובלע המוות לנצח'.
ואהרון ממשיך את סדר העבודה בקדשי דורות להורות דרך עבודה לדורות והמתח מורגש. משה קוצף על בני אהרון הנותרים ומכוון בעצם אל אהרון ושוב הוויכוח האם דייקו בעבודה בתוך הקודש או שמא עברו את הגבול ומתברר שאהרון מצליח לדייק וישמע משה וייטב בעיניו.
ומהכהנים במקדש אל כלל העם, הדרכה להבדיל בין הטהור לטמא הדרכה אלוקית לשימת לב גם בדברים הארציים שמחוץ לקודש, לדברים שנראים כגשמיים, נראים כהכרח נמוך. לדעת איך לרומם את המציאות, לדעת להתחבר אל הצדדים הטובים והנעלים של המציאות במיוחד כשעוסקים באכילה שהיא פעולה שמכניסה דברים מן החוץ ההופכים לחלק מעצמנו, לדעת להכניס לתוכנו בזמן האכילה את החלקים הזכים האציליים במציאות ולהתרחק מהחלקים הגסים והמנמיכים.
'כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים' - הוצאתי אתכם מהמיצרים, מהקטנות, מהחלקיות, צעדנו דרך ארוכה במעלה, 'המעלה אתכם' מדרגה מעל מדרגה, להיות לכם לאלוקים, מתן תורה, השראת שכינה, ועכשיו והייתם קדושים!