שביעי של פסח נקרא בתורה בשם "עצרת", ואילו בדברי חז"ל ניתן שם זה לחג מתן תורה. על כך אומר ר' צדוק הכהן מלובלין בשם האר"י הקדוש, שהתוכן הרוחני שהתגלה ביום מתן תורה האיר לבני ישראל כבר בשביעי של פסח.
אלא שההארה שהופיעה לבני ישראל בשביעי של פסח הוסתרה מהם, ועליהם היה מוטל לעמול ולהכין את עצמם על מנת להיות ראויים לקבלה שוב במעמד הר סיני. מוסיף ר' צדוק ואומר, שכך היא דרכו של הרבה בהנהגתו את העולם, את העם, וגם את האדם היחיד בראשיתה של הדרך מופיעה הארה גדלולה, הקב"ה מאיר לנו את האופק אליו אנו שייכים ונדרשים להגיע. מכאן ואילך אנחנו אנשים אחרים. בנפשותינו פנימה נוצר קשר עמוק לאותו היעד שהאיר לנו בצעדינו הראשונים, אך כעת האור מוסתר, לא הכול פשוט וברור, יש ספקות ויש קשיים, ועלינו מוטלת האחריות לסלול את הדרך הישרה, ולבנות כלים הראויים לממש את התכלית המבוקשת. לעיתי, תוקף את האדם געגוע לימים הראשונים. הוא מתרפק על הזכרונות של ימי ההארה. ההתרפקות המלווה לפעמים ברגשות תסכול העלולים לגרור אחריהן תחושות יאוש. על כך, אומר ר' צדוק, מצווה אותנו שלמה המלך: "אל תאמר על הימים הראשונים שהיו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת זאת". לכל תקופה יש את התפקיד שלה, "לכל זמן". יש זמן להתרוממות ומילוי שאיפות כבימי ההארה ויש זמן לעמל הפרטני של ימי ההסתרה. ומוסיף ר' צדוק בשם ר' שמחה בונים מפשיסחא, כי שתי הבחינות הללו הוזכרו בפסוק בשני תארים: תואר השאלה ותואר החכמה, שאלה היא קבלת נכס לשימוש לזמן מסויים. הנכס לא שייך באמת לשואל אלא למשאיל, לא כן הוא קניין ה"חכמה", שם האדם קונה את הדבר בבחירתו, בעמל כפיו, בלמידה, בהתמודדות עמוקה של כל חלקי אישיותו. וכך מתפרש הפסוק לפי דברי ר' שמחה בונים: "אל תאמר על הימים הראשונים שהיו טובים מאל, כי לא מחכמה – כלומר, ההארה של הימים הראשונים לא נקנתה לך בקניין החכמה, אלא: "שאלת זאת", יהיה זה רק קניין שאלה, ההארה הושאלה לך לשעה על מנת שתראה לאן עליך להגיע בכוחות עצמיך. גם בחיינו הפרטיים והציבוריים עלינו לדעת שניסים הגדולים והשעות הגדולות שהיו מנת חלקנו לא הלכו ריקם. הם גנוזים בעומק נפשותינו וממתינים שייקנו לך לא רק בקניין שאלה אלא גם בקניין חכמה.