פרשת שמיני עסוקה בעיקר בשני נושאים: תאור מפורט של היום האחרון של חנוכת המשכן, היום השמיני, שבו סדר עבודה מיוחד המשמש כפתיחה לכל העבודה העתידית התמידית, ונושא שני- פירוט החיות הכשרות לאכילה, "להבדיל בין הטמא לטהור..."
באמצע עבודת היום השמיני מתרחשת טרגדיה קשה, שתי דמויות מרכזיות בעבודת המשכן נהרגות בעת מילוי תפקידם. נדב ואביהו, בני אהרון, מתים בעטיו של חטא מסתורי – "...וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְדֹוָד אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם.. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְדֹוָד וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְדֹוָד".
מושגי החטא והמוות באים בתורה כדי ללמדנו ערכם של חיים. החיים והמשכיותם מבטאים את האמון הגדול שלנו בעובדה שיש להם (לחיים האישיים שלנו) מטרה תכלית וערך.
מקובל לנתח את העולם הטבעי בארבע יסודות מרכזיים: מים רוח עפר ואש. יסוד האש מאופיין בזה שהוא מוחשי מחד- נראה ובעל משמעות פיזית חזקה (בניגוד לרוח) ומצד שני הוא לא "שפוט" לחוקי הטבע הרגילים, האש עולה מעלה ולא יורדת מטה. כח בעל ממשות אך א"א "לתפוס אותו"...
אפשר אולי לומר שהאש היא האנרגיה, המנוע, הכח המושך את המציאות למה שמעבר לה, או הכח באדם שגורם לו לפעול בנחישות כדי להשיג את מטרותיו, הכח שהוא המקור לכל המידות החזקות (לחיוב ולשלילה – לדוג' כעס וגבורה). את ה"אש" האנושית אפשר לאפיין בשתי דרכים: האחת-האש היא הצימאון הבסיסי, הקבוע בלב כל אחד, המוטבע בו הרבה לפני הכרותיו ופעולותיו בעולם, אותו צימאון נעלם ובלתי מוגדר הגורם לאדם להתחתן עם זו ולא עם אחרת ואותו צמאון הגורם לו לשאוף לנעלם ולנשגב - זוהי האש הקבועה, האנרגיה העצמית של האדם. השניה – עוצמות החיים הנובעים מעבודתו של האדם וממאמציו, ממידותיו הטובות, מתהליך ההתקדמות והבניה שלו בחייו. שילובם של שני ה"אשים", חיבור הצימאון הנעלם לפעולות ממשיות, זו עבודת האדם המשמחת, זה מה שגורם לתחושת הסיפוק והתכלית שבמעשינו, זה החיבור שלנו לעולם. אנו עסוקים רבות בניסיון למצוא את ה"מעשה הנכון", את השימוש ב"אש" הפנימית שלנו בצורה שתתאים ותשתלב בשכלול המתמיד של העולם, ב"אש" הכללית, שמחה גדולה נוצרת כשהדברים מתחברים, כשמתברר שהצלחנו לא רק לחשוב (ברוח) אלא גם לעשות, להשתמש בכל כוחותינו בצורה הנכונה.
לעיתים איננו מצליחים ליצור את הקשר והחיבור המתאימים, לעיתים יש תחושת "זרות" בין אותו הצימאון והשאיפה לבין מעשיו של האדם. גם כשהכוונה טובה ורוצים להועיל, לפעמים זה לא מתאים. חז"ל התמודדו עם חטא נדב ואביהו בצורות שונות - נכנסו שתויי יין, הורו הלכה בפני רבם... הגדרה מדויקת של "מהי זרות" זה עסק מורכב ולא ננסה בבמה צנועה זו להכריע. מה זר לי? היכן הפעולה האנושית החופשית מתאימה וראויה והיכן היא חורגת וסוטה מהתביעה העצמית ליושר ולטוב - זו שאלת השאלות. לא להיות "זר" בעולם, לא לחיות בניכור ובסתירה, זה המסר של היום הגדול של הקמת המשכן, בחיבור שני האישים- האש של מעלה והאש של מטה, מתאשר האדם.
אע"פ שאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט - יש חובה להתעלות, להתקדם במישור האישי על מנת לקיים את האש העליונה, ויש גם סדר ושיטה לתהליך הזה. ערך החיים מתברר מתוך הטיפוס בסולם לקראת האש של מעלה, בלי להתעלם מהאש של מטה, מהתנועה האנושית שראשה לשמים ורגליה בארץ.
שתהיה עבודתנו לרצון...