התורה כורכת את ספירת העומר בהגעה לארץ ישראל- "כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאת את העומר". ועל בסיס זה "וספרתם לכם ממחרת השבת". שתי הלחם, שמובאים בחג השבועות, גם הם מתבואת הארץ.
ספירת העומר, כפי שהיא מופיעה בתורה, מופיעה על הרקע של ההגעה לארץ, ולא רק של ההגעה לארץ אלא של ההתנחלות בארץ, במציאות בה יש לנו ארץ ויש לנו קציר. גם חז"ל בכמה וכמה מקומות יצרו זיקה בין ירושת הארץ לבין מצוות העומר. חז"ל אמרו שאברהם זכה לקבל את הארץ לזרעו בזכות מצוות העומר, וכן, שלא קיבלו ישראל את ארץ ישראל, אומרת הפסיקתא, אלא בזכות מצוות העומר.
ירושת הארץ מתחילה בעצמאות, כך מבאר הרש"ר הירש בפירושו לפרשתנו. עצמאות מדינית, עצמאות כלכלית, עצמאות חקלאית. עצמאות היא הדבר הכל כך משמח, הכל כך מאפיין את הגעתנו לארץ. במובן הזה ההגעה לארץ ממשיכה את מהלך החירות של פסח ויציאת מצרים. הנה אנחנו עוד יותר בני חורין, יש לנו ארץ יש לנו מדינה ויש לנו אדמה.
דווקא כשמגיעים לעצמאות ואל הארץ, ויש לנו נחלה, ויש קציר שלנו, ותבואה שלנו חשוב כל כך לברר, לספור אל חג השבועות, לברר דרך הספירה של הימים את תכליתה של העצמאות, לאיפה היא הולכת, להיכן היא צועדת, מה מגמתה של העצמאות.
החירות הלאומית שלנו פה בארץ, מטרתה יצירת חירות מוסרית עליונה. החירות הכלכלית צריכה להוביל לחירות אידיאלית עליונה. עם שהוא עצמאי באופן מדיני, מקבל בסיס איתן לעצמאות הרוחנית והחינוכית שתבוא בעז"ה לידי קבלת התורה- אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. ימי הספירה הם ימי ליבון העצמאות, בירור העצמאות, חידוד החירות.
שבת שלום וחודש טוב