בעולם של חיצוניות אכן יש מקום להבחנה בין יפים למכוערים, אך בעולם פנימי קדושת עבודת בית המקדש היינו מצפים לקריטריונים עמוקים יותר לפסילה מעבודה. מסתבר שמומי הכהן אינם רק תופעה חיצונית אלא גילוי חיצוני של בעיה פנימית, כהן שפסול לעבודה מסומן, מתגלה אלינו, ע"י המום. אמנם המום אינו פסול מוחלט, בעל המום אינו מפסיק להיות כהן, ביחס לאכילת בשר הקודשים עדיין מותר הוא באכילה עם אחיו הכהנים.

מום מופיע רק בדבר שלם. על בגד נקי רואים כתם, על סמרטוט אי אפשר להבחין בעוד לכלוכים, במציאות של קודש רואים טומאה ובעולם של שלמות רואים מומים. בהיררכיה של הקודש הדיבור על המום מצייר לנו את צורת השלם דווקא הלכלוך הקטן מדגיש את עצמת השלם והנקי. יש פגמים פשוטים- ידיים ורגליים שבורות אך יש גם כאלה שמבחוץ הכל נראה שלם ויפה ורק בנקודה קטנה ונסתרת נמצא המום הפוסל, פסול דק ולא נראה מעיד על השלמות הגדולה שקיימת בפוטנציאל.

כך גם באומה הישראלית כולה, רואים הרבה פגמים וכל פספוס הכי קטן נרשם ומשפיע, הצרות הכי גדולות והקשיים הכי גדולים לאומה הכי קרובה לגילוי האור בעולם. כל זה רק מביא אותנו להכרה הברורה בשלמות וביופי שאינו מועם לעולם "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". יש פגמים ויש בעיות אבל באמת הם רק סימנים קטנים להזכיר לנו את הגודל והיופי שהיה אמור להיות, שיכול עוד להיות. בפירוש ר' יעקב בעל הטורים בפרשה הוא מונה 60 מומים באדם (אמנם ברמב"ם 142) – ב60 שנות מדינה יש הרבה פגמים, עוד לא הכל מושלם וכל פגם וטעות מובלטים ומשפיעים. אמנם אסור שהפגמים והכשלים יסמאו את עינינו מלראות את השלמות המסתתרת תחתם. כמו אתרוג שהוא כארץ ישראל מלא הדר, נבדק מכל צד לוודא שאין בו מום- כך היחס האמיתי הפנימי לישראליות. יש פאר  והדר שמופיע בעולם מכל תופעה ישראלית, מכל איש ישראלי, ועל אחת כמה וכמה מביטוי מלכותי - שורשי של ישראליות, ועל אחת כמה וכמה אם הוא קשור לארץ ישראל ולבנינה.

יש דברים שאכן נמנעים כשיש מום, יש מקומות שקשה לחדור אליהם מבעד למסכי החסרונות, אך היחס לכהן, לאומה, לאדם נשאר אותו דבר, יחס מצד שלמותו הפנימית הפוטנציאלית. אמנם הכהן בעל המום אינו מקריב בבית המקדש (שגם במקרה רגיל לא יוצא לו יותר מפעם פעמיים בשנה) אך זוכה הוא למתנות הכהונה ועוד רבים מדיני הכהן.

 החלק השני של הפרשה עסוק בצד השני של המומיות בישראל  – מועדים – היכולת הישראלית לשנות את הטבע ולהכריע בכוחנו האנושי תאריכים וזמנים - סוג של שלמות, מעשים ישראליים שנחקקים בלוח השנה ובלוח הלב לדורות. תמימות במקום מומיות - שבע שבתות תמימות תהיינה לקראת נתינת התורה, לקראת הנגיעה הישראלית בשלם. ובסוף  מנורה טהורה, שמן זית זך, שתיים עשרה חלות, שלחן טהור...  התנועה והמבט כלפי פנים מאפשרים  לנו את האמון התמידי בדור, במציאות, במדינה. כשיש נקודה של שלמות שקיימת בתוך אפשר לסבול ולהתמודד עם המומים המקיפים, אם חס וחלילה מאבדים את האמון באותו טוהר, באותה שלמות, קשה מאוד לראות את המום כבעיה נקודתית, המום עלול להפוך בעיניים כאלה לסרטן ממאיר, לחסימת העיניים מראיית הטוב האלוקי והקודש המופיע ע"י המום ומתחתיו.

לפעמים המומים אינם בגלל בעיותיו של הכהן הספציפי, רואי המומים הם הסיבה למום, הפוסל - במומו פוסל, הכתמים הנמצאים במרכז האומה מזכירים לכולנו שעוד רבה הדרך, שיש עוד הרבה תחנות לפני המנוחה והשלווה...