מובא במסכת מועד קטן כח. 'רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן, אמר נפקי לי מכרת'.  והנס הגדול של תקומתינו מתוך עפר התנערותינו מתוך אפר ואבק הולך ומתעצם הולך ומתחזק כבר שישים שנה, ונהיה לבלתי הפיך -  'אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען..'.
 
פותחים אנו את ימי ההודאה במזמור ק"ז שבתהילים 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' המזמור שממנו לומדת הגמרא בברכות נד: דין ברכת הגומל וההודאה - 'ארבעה צריכים להודות-
יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים'  אנו שבים מן הגלות הארוכה ניצולים מן חיות הפרא במדבר העמים, ניצולים מנחשולי מים רבים וזדוניים שניסו להטביענו בכל דרך אפשרית ,ניצולים מחולי מחלות הגלות הממארת אשר הפכה אותנו לרקב עצמות, יוצאים אנו מבית האסורים - בית הקברות הלאומי, מתנערים מעפר קמים ומודים - ברוך הגומל לחייבים טובות.
 
'ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים' - הראנו אות לטובה וקבצינו מבין הגויים[תחנון ב,ה].
ה' הראנו נפלאות וקבץ נדחינו מכל ארבע רוחות השמיים דבר שלא היה מעולם.
דוד המלך מחבר את שיר הגאולה העתידה על שיום יבוא ויהיה קיבוץ גלויות  מארבע כנפות הארץ ומפרט - [שמעתי מהרב יואל בן-נון]
'תעו במדבר בישמון דרך ...' כנגד עליית יהודי המזרח, צפון אפריקה, אתיופיה ותימן, שחצו את המדבריות  הנוראות תעו בישימון - 'עיר מושב לא מצאו', ובליבם בעיניהם ובפיהם ירושלים...
 
'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם'.
 
'יושבי חושך וצלמות אסירי עוני וברזל...' כנגד עליית יהודי ברית המועצות אשר ישבו מאחרי מסך הברזל עשרות בשנים בקור הפיסי והרוחני - ובבת אחת 'שיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע', ומאות אלפי יהודים שבים הביתה 'יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק'.
   
'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם'
 
'כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מוות...' כנגד עליית יהודי אירופה  עם שרידי חרב, אודים מוצלים מאש, אשר יצאו משערי המוות של אושוויץ, טרבלינקה, מיידניק ושאר מחנות ההשמדה של הגרמנים הארורים, 'ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם' בניסי ניסים ניצולים מלקטים את השברים ועולים לא"י.
 
'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם'  
 
'יורדי הים באוניות...יעלו שמיים ירדו תהומות...' כנגד עליית המעפילים העליה האדירה והמופלאה. דרך הים מן המערב - אוניית אקסודוס, סטרומה ואחיותיהם הרבות במסירות נפש עצומה באש ובעיקר במים, 'יחוגו וינועו כשיכור', 'נפשם ברעה תתמוגג' ולפעמים  נשלחים אל מחנות המעצר בקפריסין ובאפריקה יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם מהים אל חופי המבטחים אל בתי הקיבוצים ומושבי חומה ומגדל על האדמה שכה כספו לה.
 
'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם'
 
חלמו על ארץ  זבת חלב ודבש  אך מה שמוצאים כאן זה משהו אחר -  
'יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן: אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ:
 אך העולים החלוצים לא נשברים ומפריחים את השממה-
יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם: וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב: וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאד וּבְהֶמְתָּם לא יַמְעִיט:
והקשיים ממשיכים ,ארץ ישראל נקנית ביסורים. יסורי גוף, ויסורי רוח - וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשׁחוּ מֵעצֶר רָעָה וְיָגוֹן:
ורבים  ואפילו גדולים וטובים אינם מצליחים לראות את האור הגדול המציץ מבין החרכים מרוב קשיים אינם מצליחים לראות את הדוד שעומד בפתח 'דומה דודי לצבי' כצבי הזה שפעמים נגלה ופעמים נכסה -  'שׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתהוּ לא דָרֶךְ'.
אך הישרים, אותם קדושי ישראל  המסתכלים על התהליכים  המתרחשים ביושר ויודעים לראות את יד ה' בהסתר-יה דרך אחרת להם -
ירְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ:  מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְדוָד:
 
                                                                     שבת שלום ומבורך לגאולה שלמה!