בקבצים חדשים מסביר הרב קוק שאסור לכהנים בתור מובילי הרוח להשתמש באימה שיש מן המוות, בפחד הזה של החיים ההולכים ומתקצרים. אסור להשתמש בזה כדי לעורר לבבות וכדי לדחוף קדימה. הדחיפה קדימה לא נעשית באמצעות חששות ופחדים. הכהנים אסור להם להתעסק עם מתים, הם נבדלים מהנושא הזה, הם צריכים בעיקר לדבר על החיים, על עוצמתם של החיים, גדולתם של החיים, טהרתם של החיים, על הפריחה החזקה של החיים.
כשאהרון הכהן נבחר, ויש התמודדות על כך, הדרך להנציח לדורות את בחירתו של אהרון היא על ידי זה שמטהו של אהרון ממהר לפרוח. מוציא ציץ ופרחים ושקדים 'פרח מטה אהרון' האמירה של הכהנים - 'אמור אל הכהנים' - היא תיקחו את החיים תאהבו אותם תפריחו אותם תגדילו אותם תעצימו אותם תקדשו אותם.
זכרון המוות אולי בא לעזור לנו לדעת שמעשינו הם מוגבלים, להתמלא בצניעות, בענווה, לזכור שהכוחות באים ממרומים ולא מאיתנו, אבל הם לא הזרז ולא המניע לפעילות. זכרון המוות אינו מרים את השאיפות והאמביציות. הכהנים אוהבי החיים.
כהנים זריזים הם אומרת הגמרא. זריזות זו עירנות גבוהה. אדם שהוא מלא חיוניות, מלא שמחה. כהנים זריזים, זריזים שמקדימים למצוות. גם בעולם העליון, מלאכי השרת שליחיו של הקב"ה גם הם מתאפיינים בזריזות רבה. הם עפים ממקום למקום במהירות עצומה. המסילת ישרים אומר בא נלמד מהם על מידת זריזות. הכהנים הם השליחים כמו מלאכים. "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא".