יוצאים אנו מתחתית הר סיני אל המדבר, אל הדרך, אל ספר הדרך.
לקראת סיום, קצת לפני פרידה מאש המזבח, אנו נפגשים עם אש נוספת:  
אש ל"ג בעומר.  
ומהי האש?
אש האהבה הפשוטה הטבעית של עקיבא, רועה הצאן לרחל אשתו בת כלבא שבוע המזהה בו שהוא 'צנוע ומעלי' ושולחת אותו לבית המדרש - עד ש'שלי ושלכם שלה הוא!'. 
אש התורה, 'אבנים שחקו המים', ועקיבא בן יוסף מוסר נפשו להדלקת אש התורה, תורה שבע"פ לעצמו, ואח"כ לרבבות תלמידיו - עד ש'כולהו סתימתאי אליבא דרבי עקיבא' מרא דתושב"ע...
אש של ירושלים, האש הכללית, אותה אש ש 'שיר השירים קודש קדשים' הבוערת בו ברבי עקיבא הופכת לירושלים של זהב - מגמת ירושלים, מגמת אהבת הכלל,  והיא עטרת לראשה של רחל. ירושלים של אש - כִּי אַתָּה יְדוָד באֵשׁ הִצַּתָּהּ. וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ.
כָּאָמוּר וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְדוָד חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ:
אש המדורות האש של מדורות רבי עקיבא ותלמידיו שהדליקו במערות ובשדות ומחוץ לערי החומה,  כי נושאי כליו של בר כוזיבא לא מורשים להכנס שמה.
 אש הנר, האש של הנר הנכבית מהרוח, וגם זו לטובה כי לסטים רומאים מחפשים לכבות האש.
אש הלבבות, האש שהצית רבי עקיבא בלבבות כ"ד אלפי תלמידיו, שיצאו להרים את נס המרד ומתו בפרק זה מי במים ומי באש... והוא יצאה נשמתו באחד.
אש מסירות הנפש, האש הנוראה של רבי חנינא בן תרדיון שנעקד על קידוש ה' 'גווילין נשרפים ואותיות פורחות', וקסדור מוסף עצים, מוריד ספוגין, ומזומן גם הוא לחיי העולם הבא.
והאש, עמודא דנורא -  עמוד האש העומד בפתח מערתו של רבי שמעון בר יוחאי
תלמידו המובהק של רבי עקיבא קוראת:
'מאן  מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירא למתקא יכנס בהיכלא דמשיחא'.
אש הזוהר, אור האש הגדולה של הזוהר הקדוש היוצא מתוך המערה החשוכה לאחר י"ג שנים ביום זה.
האש השורפת כל מקום שנותן בו רבי אלעזר עיניו  ורבי שמעון מתקן.
זו האש הגדולה שהציתו רבי עקיבא ותלמידיו באנשי ביתר לוחמי בר כוכבא - 'דרך כוכב מיעקב'.
 אש החירות שבוערת בעם ישראל לאורך כל הדורות גם כשנרדף והעלוהו על אש המוקד.
אותה אש משתמרת במלא עוצמתה במנהגי ישראל, במדורה, בחץ ובקשת והאש מרצדת .אומרת:
עוד יום יבוא ונאחז בקשת ובחץ, נדליק מחדש את אש המרד, האש הבוערת בחזה, מה גדול היום הזה!
אש של בר יוחאי, 'בר יוחאי נאזרת בגבורה ובמלחמת אש דת השערה, וחרב הוצאת מתערה שלפת נגד צוררך.  ואשרי העומדים על סודך לבושי חושן תומיך ואוריך'.
"באורים   כבדו   ה'"