אחרי שפגשנו בשבוע שעבר את הכהן, וביחוד את הכהן הגדול, "האיש מן העתיד" שחייו הם ביטוי למלוא שיעור הקומה של מה שראוי לו להיקרא חיים, אנו ממשיכים להתרומם במסילה העולה בית א-ל, ומצווים על השמיטה והיובל.
בשמיטה כולם שווים, אין יתרון לבעל הקרקע על פני מי שאינו, ויתרה מזאת, אין יתרון לאדם על החיה והבהמה, שכן רק כל עוד יש בשדה "לחיה אשר בארצך" גם לך מותר שיהיה בבית, וכשכלה לחיה מן השדה, אף האדם מבער את פירות השביעית מרשותו. שביתה מלאה לאומית מעבודת האדמה, מהתחרות בין אדם לחברו על המזון, מהשעבוד לעבודת האדמה, אלא כולנו ניזונים בשווה ממה שהיא מוציאה מעצמה. הרב כותב[1] שהשביעית היא תזכורת חשובה לכולנו, שבאמת לא נועדנו לעבוד את האדמה, להיות חמור חורש וקומביין קוצר, זוהי הקללה לאחר חטא אדם הראשון. לפני החטא, במצב המקורי האידיאלי של האדם, האדמה הייתה אמורה להוציא לו מעצמה את כל צרכיו במושלם, ולא לעמל החמורי, זה שכל מבטו מופנה למטה אל האדמה הקשה והמשעבדת אותו, נועדו חייו, אלא להיות בגן העדן, ל"עובדה ולשומרה", לעמל פה ורוח, להתהלך בגן העדן עם הבורא, להתעדן ולהתכלל במקור החיים מעלה מעלה.
ועליונה מהשביעית שנת השמיטה. שנת היובל והחירות. ביטול המעמדות השקריים והעבדות של אדם לאדם, אלא יש כעין מצב של "אתחול" לכל חי החברה. עבדים משתחררים, אחוזות – חלקת האדמה המקורית והטבעית, חוזרות לבעליהן ה"אמתיים", "כי לי כל הארץ", ויש לא מעט שקר ברכושנות האנושית, בצבירה וההתנפחות, ובהרגשת הבעלות המזויפת. ואם לא עסוקים בצבירה של חומרנות למטה, אין זאת כי היותר מובחר הוא העיסוק במה שלמעלה. כל הכוחות מופנים לפיתוח ושכלול עולם הרוח, המוסר האלוקי החי בארץ, מתוך הזדהות שלמה וממילא בכול הכוחות כולם, ולא רק אלו הפרטיים, שכן זו לא שבת של כל שבוע, אלא בעיקר שכלול הכול לאור פני ה'.
ואם נבחין כמה אנו רחוקים מאותו עתיד, ואם יקשה המקשה איך נגיע לשם? האם יש קשר ויכולת לחיים הערכיים של העידן הזה להביא לידי העולם הבא? נשיב לו בהחלט כן! כן! כן!
לא בכדי אותיות ח.ר.ו.ת. ממלאות את המילה אחריות. על מנת להביא עת עולמנו לעולם החרות, באה התורה ומטילה עלינו את מלוא כובד האחריות, ובכול דבר מצווה שנובע ממקור המוסר האלוקי, לא האנושי האנוש והחלש, החלקי והמשעבד, כנוס אור חיי העתיד היותר מאוחר ומתקדם. עלינו אנו להצעיד את הבריאה כולה למה שנועד לה, לחרות הראדיקלית, להתכללות השלמה במקורה.
ואולי יש כאן הבנה חדשה לדברי חזלנ"ו מדוע דווקא שמיטה מצוינת שניתנה בהר סיני. על פי דברינו שמיטה ויובל הם המעמידים בפנינו את מלוא האתגר של כל כללי התורה ופרטיה, ואת הכיוון השאיפי שכולם ביחד יביאו איליו. כל מערכת התורה והמצוות על כלליה ופרטיה, שיקוימו בכל מלוא האחריות, יביאו להגשמתו של חלום החרות.
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.
[1] בספר אורות הקודש חלק ב', פיסקה בשם "גאולת האדם והעולם בעתיד".