המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד, כך אומר פתגם סיני עתיק.
והנה מתחיל לו המסע הארוך, חג הפסח הסתיים. חזרנו, במעבר חד, לשגרה, אל כלי החמץ, אל הקמח והעוגות, אל החול והחולין. אולם באמת שוב לא יהיו החיים כפי שהיו. "והשיאנו ד' אלוקינו את ברכת מועדיך"- אמרנו בתפילות החג. "השיאנו" הוא מלשון מתנה- "ויתן משאת כיד המלך" (אסתר ב') ו"השיאנו" הוא גם מלשון משא שנושא אדם על שכמו- "כמשא כבד יכבדו ממני" (תהלים ל"ח).
ו"השיאנו" הוא לשון הדיבור הנבואי לאדם או לאומה- "משא גיא חזיון" (ישעיה כ"ב).
ו"השיאנו" הוא גם לשון הרמה לגובה- "ותשיאני רוח" (יחזקאל ג').
עמוסים אנו ברשמים חדשים ונפלאים, מתנות שקיבלנו בימי החג הנפלא, לאו דווקא בזכות עבודתנו והבנתנו האישית, דבר ד' נוססנו, הרימנו הגבה למעלה.
אפשר שאין אנו מרגישים זאת, אין זה משנה כלל את העובדה. אנו מאמינים בהשפעתן של המצוות עלינו, כפי שאנו מאמינים בכחן ובפעולתן של המצוות בכלל, "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קי"ט). התחושה החזקה שחשים לפעמים בעת קיום מצוות איננה עדות על ערכן ופעולתן, אלא כעין צוהר, חלון קטן שנפתח לרגעים, ונחזה בו כמה משמעותיות המצוות לחיינו, כמה הן מרוממות אותנו ומטהרות אותנו. ולעתים סגור הצוהר, ואז אנו מאמינים בפעולתן, הסגולית, אך הוודאית.
בהבדלה של מוצאי יום- טוב איננו מברכים לא על הנר ולא על הבשמים. הברכה על הנר שייכת למוצאי שבת שבו נבראה האש. הברכה על הבשמים נועדה לחזק ולנחם את הנפש בעת עוזבת אותה הנשמה היתרה הבאה לאדם בשבת. מדוע לא נחזק את הנפש גם במוצאי יום טוב? האין יורדת על האדם נשמה יתירה ביום טוב?!
רבותנו השיבו: יש ויש רוח יתרה ביום טוב, אלא שזו איננה מסתלקת ממנו במוצאי החג, נשארת היא עם האדם ומלווה אותנו לעולם. כי אורות החג, רשמיו הקדושים, כוונות התפילה וההשגה המיוחדת הולכת ומצטרפת, ממועד למועד, וצועדת עם האדם כל ימי חייו.
ועתה מתחיל המסע הארוך. מ"ב ימים ישנם מאסרו חג הפסח ועד שבועות, כמספר תחנות המסע הארוך שעבר, ועובר ישראל במדבר. כל יום והתקדמותו, כל יום ועבודתו שלו. אין יום זהה לחברו, אין יום שבטל במנין הכללי. מונים אנו יום- יום מימים קדושים אלו, לכל יום מעניקים אנו שם לעצמו, חשיבות ייחודית לו, "דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל"- מפני חשיבותו. ועיקר הכל- הרציפות.
לחבר את ההתקדמות לרצף אחד, הלוך ועלה. מהיווצרותינו אל יציקת התוכן הייחודי לנו. שלא יכנס חלילה איזה רוח זר ויתן לחיינו תוכן אחר.
"וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות תמימות תהיינה"!