פרשה שאמורה להיות מאוד חגיגית ויפה, ובכל זאת היא פותחת בכותרת מרעידה: "אחרי מות שני בני אהרון בקרבתם לפני ד' וימותו".  ברמה האישית יום הכיפורים מהווה שיא בחייו של כהן גדול. מן מיצוי איש מקסימלי של הכהן הגדול. זה יום שכולו שלו, הוא מגיע לקודש הקודשים, עובד עבודות מאד ייחודיות.
חשוב כל כך ברגעים האלו, כאשר הכהן הגדול מגיע לשיא האישי שלו, שיזכור תמיד שהוא שליח ציבור. אומר ה"שפת- אמת" על פרשתנו, שאנשי המעלה, אנשי האיכות, תמיד צריכים לזכור את היותם שליחים. אחד האפיונים של שליח זה שהוא תמיד מתייעץ עם המשלח, הוא תמיד שואל ומתעניין מה רצונו של המשלח.
נדב ואביהו לקחו יוזמה מעצמם, והכהן הגדול, כמו כל שליח ציבור, נדרש לוודא שהוא אכן שליח של הציבור, שליח שלא לוקח לעצמו את המינוי.
אנחנו נדרשים כולנו, לקראת חג הפסח, לזכור את הציבור. לזכור שכולנו חלק מציבור גדול, מעם שלם. לזכור שכל האיכויות והכשרונות שנמצאים בכל אחד ואחד מאתנו ניתנו לנו מבורא עולם כדי שנהיה שליחים טובים יותר לציבור הגדול והנפלא, לעם ישראל. ודווקא אנשים שיש להם כשרונות וכוחות טוב יעשו, אומר ה"שפת- אמת", אם תמיד ילמדו מהכהן שמברך את העם, שיודע שכל מעלתו היא למען העם, בשם העם.
בעז"ה ככל שכוונותינו יהיו לשם הציבור ולמען הציבור, נזכה לחבר את אחרי מות לקדושים. זאת הקדושה, זאת ההתקדשות- לעבוד למען הכלל, כדברי "שערי יושר" בהקדמתו לספר.
בשורות טובות וחג שמח.