ימים גדולים אלו, בהם אנו מציינים את שיבת שבותנו בדורות האחרונים, את תחילתה של גאולתנו ופדות נפשנו, מעוררים אותנו להרהורים מעמיקים על חיינו כאומה, התנהלותנו מול האומות, והתשובה כתובה פנימה ,בדבר ה' מקבץ ישראל.
מהו החידוש, מהי המהפכה אותה אנו מציינים בהקמת מדינת ישראל?
שינויים רבים וכבירים אפשר למנות: יהודים רבים עלו והתיישבו על אדמת ישראל, החלו לדבר בלשוננו הקדושה, גלויות התקבצו יחדיו והחלו להכיר ולהוקיר איש את רעהו, קמה ישות ריבונית המנהלת את חיי העם באופן עצמאי, בטל שעבוד לעם זר, והיחידים אינם חוששים לחייהם וממונם מאימת כל שונא ישראל מזדמן או פרעות ופוגרומים, שוחררו רוב חבלי ארץ ישראל משליטת זרים, ואף עולם התורה זכה לפריחה מחודשת אחר עלות עליו הכורת, ועוד ועוד.
כל אלו קיימים ונאמנים, וממלאים לבנו שמחה ותודה אין קץ.
אולם עיקרה של ההתרחשות אינו ביתרונות חיים אלו, חשובים ונפלאים ככל שיהיו.
החידוש הגדול והנורא, השינוי המהותי הוא בעצם החיים!
כי גלות פרושה מוות. ואין זה משל או דמוי ספרותי. במובן הלאומי, כלומר כשאנו מתייחסים לחיים העם, לא לחיי היחידים – הלא חיים אלו בטלו. לא ביום אחד קרה הדבר הזה, מאות בשנים, בהדרגה, הלכה תודעת החיים הלאומיים וגוועה, עד אשר בטלה לגמרי. וחזרנו להיות "קהילות הקודש", יחידים המפזרים על פני כל העולם בלא הגדרה לאומית – ארץ, לשון, תרבות אחת, ובלא תודעה של עם אחד, חי חיי עם, חותר אל נקודה אחת ופועל להשגתה.
אמת, במעמקים נותרה הגחלת הלוחשת, ובלבב צדיקים יחידים שבדורות בערה האש תמיד, אך אנו עוסקים בתודעה הגלויה של אדם מישראל. מהי ה"זהות" שבה הוא הגדיר את עצמו? מה כלול באמירתו "יהודי אני"?
ובמובן זה – נולדנו! מחדש. יש מאין. פלא, כתחיית המתים.
"בהעלותי אתכם מקברותיכם עמי ונתתי רוחי בכם וחייתם" (יחזקאל ל"ז). אף התעוררות זו לחיים לא ביום אחד היא נעשית. עוד לא הושלמה לגמרי תודעת עם בקרבנו. אמנם רבים הקרבים ב"ה להשפעתה של תורה, מלאים הם רוח חירות, אך רבים יותר, ואפשר לומר – האומה בכללה, טרם השלימה תודעת עם בריאה. עד היום אנו גוררים עמנו את התודעה הגלותית עם המחשבה המוזרה שאנו, רק אנו נעדרים אותה זכות לאומית בסיסית שהיא מובנת מאליה לכל עם – הזכות לקיום וריבונות בכל מקום המגיע לנו על פי הצדק, המוסר ומורשתנו העתיקה. עדיין מתקבל על דעת רבים שאין לנו זכות לריבונות על שום שטח שלא קיבלנו עליו אישור של האומות ובמקום שאין הן מסכימות, שם אין אף זכות קיום ליהודי באשר הוא יהודי, מעין "יודנריין" (ולא רק מחמת איום אוייב, כי אם בתנאי שלום מדיניים מסוכמים על דעת כל הצדדים).
הויכוח המפורסם על "השטחים הכבושים" הוא איפה, בניתוח לעומק, מבחן שיבתה של תודעת עם – האם אנו עם בריא, העומד על רצונו ותובע את שלו, או קהילה שהורשתה בחסדי הריבון להתיישב בתחום שתחם לה.
ועל אף כל החולשות, קמעא קמעא הולכת ומבריאה, יחד עם התקדמנו בתהליך הגאולה, תודעת העם החי, ומה שנולד וכבר חי וקיים, עם כל חולשותיו שוב אינו יכול להתבטל ולעבור מן העולם, וגם אםא יעברו עליו נסיונות ומבחנים, משברים ונפלאות, אך עצם החיים – חיים עם, הוא הפלא הגדול, אשר קם לעיניינו במפלאות אלוקים חיים ומלך עולם.