"דבר אל כל עדת ישראל", אומר רש"י "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל" [מעמד של כל ישראל אנשים נשים וטף בחג הסוכות של מוצאי שביעית] "מפני שרוב גופי תורה תלויין בה".
הפרשה פותחת בתכונתם המיוחדת של ישראל - "קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוקיכם", ישראל קדושים, נבדלים. אנו מצווים להיות כאלה, לחיות את מה שיש בנו, להופיע את הטמון בנו ולהוציאו אל הפועל, זה בידינו! בכח הבחירה החופשית שנטע הקב"ה בתוכנו. יש לנו את היכולת להחליט, לשנות, לתקן ולהשפיע ללא הגבלה בכל התחומים, בכל הזמנים. כעין קדושה של מעלה שהוא יתברך כול יכול.
ובלב הפרשה "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" אמר ר"ע זה כלל גדול בתורה, יסוד לכל התורה כמו שמובא בגמרא מסכת שבת דף ל"א במעשה דהלל הזקן 'שוב מעשה בנכרי שבא לפני שמאי א"ל גיירני על מנת שתלמדני כל התורה על רגל אחת דחפו באמת הבניין..'.
ומסביר הרב דווקא ב'אמת הבניין' שכלי זה משמש למדידה חיצונית אבל לא בונים איתו את הבית עצמו. וכך הבין שמאי את התלהבותו של הנכרי כעניין חיצוני ולא קבוע ועמוק, ולכן דחה אותו. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו... 'בא לפני הלל גיירה אמר ליה דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא זיל גמור' ומעיר על כך בעל הכלי יקר :'וכפי הנראה שהגר היה גר צדק ולא היה מהתל היתולים לומר דרך שחוק שילמדו כל התורה בעוד שהוא עומד על רגל אחד ממש, אלא ודאי בקש ממש שיעמיד לו כל מצות התורה על יסוד אחד דהיינו רגל אחד אשר עליו יעמיד לו כל המצות כדי שלא יבא לידי שכחה המצויה בגר, אשר לא למד מנעוריו כלום ממצות התורה, ע"כ בקש ממנו שימסור לו כלל אחד הכולל כל התורה ועל דרך המליצה אמר כשאני עומד על רגל אחד, וכוונתו למסור לו דבר הנאמר מהרה בלשון קצר והיינו ג"כ יסוד ורגל אחד וע"י שיזכור כלל זה יזכור את כל מצות ה':
ולמדו [הלל] פסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה', כי כבר ארז"ל (מכות כד.) בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד) וזה אינו סותר דברי הלל כי כל מצות התורה הם על שני סוגים האחד הוא, המצות שבין אדם למקום ב"ה ויסוד לכולם האמונה בה' השני הוא, המצות שבין אדם לחבירו ויסוד לכלם פסוק ואהבת לרעך כמוך. ומטעם זה היו הכרובים פורשים כנפים למעלה מחוי [מראים] כלפי מעלה כנגד המצות שבין אדם למקום, ופניהם איש אל אחיו כנגד המצות שבין איש לחבירו, וכשאמר כאן על רגל אחד היינו יסוד אחד לכל סוג וע"כ אמר לו פסוק ואהבת לרעך כמוך ועל רגל זה העמיד לו כל המצות שבין אדם לחבירו, ואמר לו גם סוף הפסוק אני ה' דהיינו היסוד שעליו העמיד חבקוק כל מצות התורה והיינו האמונה בה', ומאמר אני ה' דוגמת [הדיבור הראשון] דבור אנכי ה' הכולל כל דברות ראשונות שבין אדם למקום ב"ה ודבור לא תחמוד כולל כל חמשה דברות אחרונות והוא כנגד ואהבת לרעך כמוך כי שניהם כוללים כל המצות שבין אדם לחבירו."
'ואידך פרושא זיל גמור' אומר לו הלל שהלימוד הזה הוא מעיין שאינו פוסק המשתרע בכל יסודות התורה, האהבה והאמונה מתוך קדושה, ובקדושה גם מסתיימת הפרשה.