"קריעת ים סוף ומלחמת עמלק" אלו הן השמועות ששמע. וכפי הנראה הן לא לקו בגוזמא ובחוסר דיוק. דבר המופתים הכבירים הללו הגיע הרחק אל אזניהם של כל עם ולשון, ופעל פעולתו על הלבבות. ארבעים שנה מאוחר יותר תבטא רחב את פעולתם המצמיתה על השומעים: כי שמענו את אשר הוביש ד' את מי ים סוף מפניכם... ונשמע וימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ד' א-לקיכם הוא א-לקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב').

אולם משה מתעלם מן המידע שקנה כבר חותנו: "ויספר משה לחותנו את כל אשר אשר עשה ד' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל. את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ויצילם ד'".
יתרו צריך לשמוע את הסיפור כולו מחדש, מההתחלה. הכרח הוא, שיכיר יתרו את השתלשלות העניינים לא מרגע ההצלה, עם כל גדלו ופלאותיו, אלא מרגעי האימה, התלאה והלחץ.
חלק מהותי מתכונתם של ישראל, מה שבונה את אמונתם וצדקותם המופלאה, מה שעושה אותם להיות עם ד', בנים אהובים, הם זמני ההסתרה והגלות. הידיעה שד' לא עזבם גם בהסתירו פניו מהם, גם במכרו אותם ביד אויב לוחץ ומדכא היא הדבקות המופלאה של ישראל באביהם. בעמידה בנסיון קשה ומר, בלחץ ובמצוקות התולים את החיים מנגד, שם מתעצבת דמותו של העם.

לשמוע שמועות נשגבות, להתפעל מגודל הנס, ולבקש להצטרף להצלחה, את זאת יודעים גם הגויים. לעתיד לבוא באין גויין ומתגיירין (ע"ז ג'). הם מתפעלים מגודל המאורעות ושגב הגילויים, אולם "אין מקבלין גרים לימות המשיח" (יבמות כ"ד). "אמר רבי אלעזר מאי קרא? "הן גור יגור אפס מאותי, מי גר איתך עליך יפול" הבא להתגייר בעוד שאין אני עמכם- יתגייר, היינו בזמן הזה. מי גר איתך- בעניותך, עליך יפול- ינוח" (רש"י שם).

להצטרף לעם ישראל, פירושו להתעלות למדרגת אמונתם, להצטרף ולהזדקק בכור הברזל של הייסורים העוברים עליהם. וכשבא גר להתגייר, גם בזמן הזה, מודיעים לו את דוחק מצבם של ישראל. אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים, דחופים, סחופים ומטורפים, וייסורין באין עליהם?! אם אומר: יודע אני, ואיני כדאי, מקבלין אותו. רק מי שמבין את גודל הזכות שנופלת בחלקן של ישראל בעברם את הייסורים ואת התלאה ורואה לו לזכיה להיות שותף בזה, הוא שיזכה לנוח לעתיד לבוא, במנוחתן של ישראל.
זהו הסיפור, שהוסיף משה ליתרו, יתר על שמועה ששמע בעצמו ובא. כך מצטרפים לעם ישראל.