בסוף פרשת יתרו, לאחר מעמד הר סיני, אחרי שבני ישראל שמעו משמים קול אלוקים. מזהיר אלוקים ואומר "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם: לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב". המהר"ל בספרו תפארת ישראל, מסביר שגם לאחר מתן תורה מהשמים עלולה להתגנב מחשבה לאדם, שכמה שהתורה נפלאה ויפה, אולי יש לנו מקום כבני אדם לעצב כמה ערכים מקודשים, כמה עקרונות על, שינתבו את חיינו בתור השלמה לתורה. כביכול התורה לא מצליחה לבדה לסדר את כל עיניני האדם והחיים האנושים. והאדם נזקק כביכול להעמיד מעצמו עוד כמה עקרונות ודרכים.
"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי" אומר הקב"ה התורה לבדה ורק היא, מלמעלה עד למטה, מהשמים עד הארץ. אין ערכים מקודשים בנפרד מהתורה. כל הערכים המקודשים צריכים למצוא את ברכתם, את הארתם ואת הדרכתם מהשמים.
"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי", דרשו חז"ל לא תעשו אותי, אסור לעשות פסל בצורת אדם, פני אדם, הפנים שלנו. אל תעשה פסל מהפנים שלך, מהמבט שלך, מצורת ההסתכלות שלך. תמיד לכוון את ההסתכלות שלנו אל על. ולהיות פתוחים לכל המבטים האלוקים שניתנים לנו ממרומים. פנים בפנים, להתאים את הפנים שלנו לפני ה' העליונים.
שבת שלום ובשורות טובות.