אחרי שבפרשת בשלח קיבלנו על עצמנו עול מלכות שמים, "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה", "ישמחו במלכותך", אחרי קבלת עול מלכות שמים באה קבלת עול מצוות. אבל גם בתוך המצוות ישנן מצוות שהן כלליות שנותנות את הכיוון המגמתי של התורה, ואחר כך ישנם הפרטים הרבים שמפרטים. לעשרת הדברות יש מעמד מיוחד. עשרת הדברות הן המצוות שבאות להגדיר, לסמן לנגד עינינו את עקרונותיה הראשיים של התורה.
אחת מעשר המצוות הללו היא מצוות כיבוד אב ואם. מה במצווה הזאת יש בו כדי לסמן עקרון על מגמה ראשית של התורה? דבר ראשון יש בכיבוד אב ואם משום הכרת הטוב. היכולת להכיר טובה, כותב הרב קוק ב"עין-איה" לא פעם, שזה אחד מיסודות האמונה, מיסודות הבניין הרוחני של האדם. מי שיכיר טובה לאביו ולאימו, ילמד להכיר טובה לאנשים בכלל, ידע להכיר טובה לרבונו של עולם, ידע כמה הרבה טובה יש בעולם, כמה הרבה חסד, כמה הרבה דאגה. מי שככה מסתכל על העולם, כך הוא מפרש את הסביבה, משתלב באווירה כזאת, יהיה גם הוא מיטיב לאחרים.
לכבד אב ואם, מעבר להכרת הטובה זה לדעת שיש אנשים שבאופן מאד אישי רוצים ורצו בקיומך שלך. אבא ואמא רצו אותך, רצו את הגידול הייחודי שלך. כל בן כלפי אביו ואימו הוא בן יחיד. כולנו בנים יחידים של ריבונו של עולם. כל אחד ואחד מאיתנו צריך לזכור כאשר הוא מכבד את אביו ואימו, עד כמה רוצים הם בקיומו שלו, עד כמה הם שליחים של ריבונו של עולם שרוצה בנפשו בנשמתו המיוחדת שלו. התורה מחנכת אותנו להבנה כמה כל אחד ואחד הוא יקר, כמה כל נפש, כל נשמה, כל אישיות היא יחידה. יחידה בפני עצמה, יחידאית ומיוחדת. וכמו שכולנו מיוחדים אצל אבינו ואימנו, אבותינו ואימותינו, ככה אנחנו מיוחדים אצל אבינו שבשמים.
תחושת היחידיות הזאת מגדילה את ההערכה העצמית שאדם מעריך לעצמו את נפשו ורוחו, ומתוך כך החשיבות גם לפרטים הרבים במעשיו. הפרטים הרבים והמפורטים שיבואו בפרשה הבאה, פרשת משפטים.