התורה מספרת לנו על יתרו, הגר הגדול, ששמע "את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". הדבר הזה וכל יתר הניסים שנעשו לישראל, הוכיחו ליתרו בעליל על בחירתם של ישראל, על היותם עם סגולה שה' עימו וכל איתני הטבע נכנעים תחתיו כשהוא "יוצא לדרך" ההיסטורית שלו.

רבותינו הראשונים נחלקו בשאלה מתי בא יתרו למדבר לפגוש את משה. יש אומרים כי יש ללכת ע"פ סדר המקראות, ויתרו בא קודם מתן תורה. ויש אומרים ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה" ויתרו בא אל המדבר לאחר מתן תורה. עוד מספרת התורה ש"ממחרת, וישב משה לשפוט את העם, ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב". יתרו מתפלא על משה ואומר לו ש"לא טוב הדבר…נבל תיבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך…", ויועץ לו למנות איתו עוד שופטים לעם ישראל. ולגבי אותו "מחרת" מסכימים כולם שזה היה למחרת יום כיפורים, לאחר חטא העגל והסליחה הגדולה עליו, יום של רוממות מאוד מיוחדת לעם.

מה חשב משה בדיוק כשהוא ורק הוא שפט את ישראל? מה הוסיף לו יתרו בעצתו? על מה בדיוק נסוב הדיון בין שניהם? מהו תוכן המשפט בישראל שבגללו חשבו משה וישראל שרק הוא יכול להיות השופט?

אפשר להסתכל על המשפט ככלי, אמצעי, מערכת שעניינה פשוט לסדר את החיים ותו לא. כשחיים אנשים ביחד, מטבע הדברים מתעוררים חילוקי דעות וסכסוכים ממינים שונים ומשונים, וכדי לפתור את הבעיות האלו יש ליצור מערכת משפטית יעילה והגונה. יש עולם, בהכרח שיש גם בעיות, ויש מערכת האמונה על פתרונותיהם, ובא לציון גואל.

אבל אפשר אחרת, וכך ראוי, להסתכל על משפטי התורה. לא שמערכת המשפט באה בשביל העולם, אלא העולם נברא בשביל מערכת המשפט. אנו אומרים כי יש מערכת צדק אלוקי מוחלטת, אידיאלים גבוהים ונישאים, והעולם וההיסטוריה כולה באו על מנת לגלות את הביטוי החי של אותם ערכים. כל סיטואציה מכל סוג שהיא, צריכה להוות בשבילינו פלטפורמה והזדמנות לחשוף את רצון ה' המבקש להופיע. לא שאנו מחפשים לריב עם מישהו, אלא שכל אירוע, פרטי או כללי, הוא בעצם קריאה מאת ה' אלינו להיות "דורשים את ה'" כפי שאומר משה ליתרו, הוא חוויה חד פעמית ביותר והזדמנות לחיות את דבר ה', להקשיב רוב קשב לדבר ה' אלינו, ולהתעלות עימו ובעזרתו.

אומר משה ליתרו, שלרוממות מהגובה הזה כיוונו ישראל את כל חייהם יום אחרי ירידת משה מן ההר לאחר הסליחה הגדולה, זו מדרגת החיים אליה אנו שייכים בפנימיותנו, אליה אנו שואפים ומתעלים את כל חיינו, ולא למשהו פחות מכך. בשביל זה אין אפשרות אלא לדרוש את ה' ישירות אך ורק דרך המפגש עם ועל ידי משה רבינו, ואת זה גם משה וגם העם יודעים.

אומנם יתרו, הגוי לשעבר שבא אלינו מבחוץ, בעל היתרון יחד עם החיסרון שבדבר, אומר למשה, ומשה נאלץ להסכים, שאנחנו עוד לא שם בפועל, והתמדה בדרך הזו כרגע תביא לנבילה ולא להתחיות. אין ולא יכולה להיות מחלוקת בין משה ויתרו על גובה השאיפה הישראלית, אבל לעיתים יש לקבל ממנו עצות מעשיות ביחס לדרך ההגשמה "פסיעה בצד אגודל" של האידיאל הגדול.

הבימה שלנו צנועה מדאי מכדי לדון ולהכריע כאן על השאלות איך מתי וכמה הדרכות מבחוץ יכולים וראוי לנו לקבל מן החוץ פנימה, אבל אולי על שולחן השבת זה יכול להיות נושא מעניין לשיחה.

• יהיו הדברים לעילוי נשמת סבתותיי החסרות, שרה בת ר' אהרון ז"ל ויונה בת הרב אברהם ז"ל, שיום פטירתן חל בשבוע הבא.