פרשת שמות, בה הוטלה על כתפי משה ואהרן השליחות להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, מסתיימת בהסתבכות קשה. משה עצמו, השליח, חוזר אל המשלֵחַ וטענה בפיו: "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". לפיכך, מול הערפל שהשתרר באה עתה הצהרה קצרה, ברורה ותמציתית, ובה מקופלת התכנית כולה, הפרוגרמה של המהלך ההיסטורי כולו. מראשית ועד אחרית: "לכן אמור לבני ישראל: אני ד'. והוצאתי אתכם מתחת גלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים".
כשמתבוננים מפרספקטיבה רחבה כזו, מתבהרת ההבנה ומתפזר ענן המבוכה. אם כל עניין השליחות הוא החילוץ של העם המעונה והסובל מסבלותיו, באה הכבדת העול וטופחת על הפנים. יתרה מזאת, גם לולא ההרעה במצב השעבוד, לא נמלטת מן הלב התהיה: לשם מה הסבל, מראש?
אלא שה"הוצאתי" וה"הצלתי" אינם סוף המהלך, אלא תחילתו, הם המכשירים ההכרחיים של העיקר: "ולקחתי אתכם לי לעם".
הרבה יש להתבונן בביטוי זה: "ולקחתי אתכם לי לעם". אל תוך צמד מילים זה, לי- לעם, יקופל כל קשר ימות- עולם של חיי האומה. הוא ישפוך אור על תעלומת הגלות וחיוניותה עם הגאולה באופן כזה דווקא. בוא תבוא הגדרה מחייבת ליצירה זו המופיעה כאן במאורעות יציאת מצרים- האומה הישראלית.
לעין המתבונן השטחי, נגלה עם ישראל כעם בקהילת העמים. והיהדות נראית כדת ממגוון הדתות. יש מי שיגדיר את עצמו כבן העם היהודי, גם אם אינו אדוק בדת היהודית, ויש מי שיראה עצמו כ"גרמני בן דת משה", היינו משתייך רק לכת היהודית, אך שייך ללאום אחר. ויש מי שיראה את עצמו כמשלב את שתי הזהויות. היינו גם יהודי לפי דתו וגם יהודי מבחינת הלאום. אלו כן אלו טועים בהבנת המושג "עם- ישראל".
כי ההגדרה נמצאת כאן לפנינו: ולקחתי אתכם לי- לעם. ישראל אינם עם, ודאי שאינם בני דת אחת, הם עם- ד'. ללא השתייכותנו אליו, גם איננו עם כלל. מה מאחד יהודי גרמני, יהודי רוסי, יהודי אמריקני, יהודי תימני, ויהודי ערבי?! המה נחשבים בני גזעים שונים, מנטליות שונה, מראה שונה ותרבות שונה אלו, לבני עם אחד?! ודאי לא בהיותם אחוזים בדת אחת, כי היהדות איננה דת, שיכול להצטרף אליה כל מי ששוכנע בצדקת אמונותיה.
כל אלו הם יהודים, מפני שהם בָּנִים לעם- ד'. מפני שבאבותיהם ובהם בחר ד' להיות בניו שלוחיו, עובדי עבודתו וממשיכי מגמתו בעולם.
יהודי, שאינו מחזיק באמונת תורת ד' ובקיום מצוותיו, זהו מצב בלתי אפשרי, ההולך ומתברר עד בואו אל תיקונו. לא יוכל להתגדר בהגדרה "אני יהודי רק מבחינת הלאום, לא מבחינת הדת". שכן הלאום הזה, אינו כשאר הלאומים. הנאמנות לד' היא חלק מהגדרתו.
מעתה מובנת הגלות והסבל הנורא. תפקיד יש להם ביצירת עם לד', לצרוף בכור הברזל את הנאמנות ואת האהבה האינסופית בין ישראל לד'. וגם יציאת מצרים, שהיא יצירת העם, חייבת להיות דווקא כך ולא אחרת. מעבדות למצרים לעבדות לד'. קנָאָם בהצלתם להיות שלו. מעולם לא היו לנו חיי עם רגילים, שלא בזיקוקם המוחלט לעניין האלוקי כל חיינו, כל מעשינו ועבודתנו- זכר ליציאת מצרים.