מדרגה ראשונה של שיעבוד מצרים היה הסבל הנורא. המצריים עשו הכול כולל הכול על מנת לשלול מעם ישראל את שמחת החיים הטבעית כל כך שלו, את האמון בעצמו ובערכו, את האופטימיות המאפיינת אותו כל כך. סבל לשם סבל. כנגד זה באה לשון של "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים".
הנקודה השניה היא השיעבוד, העבדות. שלילת החופש של הכלל הישראלי ובתוך כך גם של הפרטים להכריע על חייהם. כל כוחותיהם וכשרונותייהם היו מגוייסים בכפיה לרצונם של אחרים. כנגד זה באה הלשון של "והצלתי".

הנקודה שלישית הייתה הרגשת הניכור התהומית. מאחר ונשללה מעם ישראל תחושת הביתיות, האירוח בארץ מצרים, והם קבלו יחס של גרים מנוכרים, משוללי כל זכויות אדם פרטיות, כשהנורא שבזה היה שבהגדרה לא הייתה שום רשות לפנות אליה לעזרה. לא הייתה שוןם אוזן קשבת למצוקותיהם, כי הם אפילו לא בני אדם. כנגד זה באה לשון של "וגאלתי".
לאחר, ורק לאחר, שעוברים את לשות השלבים האלו בגאולה יש מקום ללשון הרביעית של "ולקחתי אתכם לי לעם". רק אחרי שהעם קיבל מחדש את האמון בעצמו, את השליטה בחייו ואת ההכרה שהם לא לבד פה בעולם, ניתן היה להביאו תחת הר סיני, להיפגש עם נקודת הסגולה האמיתית שלו, לקבל את התורה ולהיחשף ל"חובתו בעולמו" של הקב"ה, חובתו המיוחדת והפילאית. אלו ארבע מדרגות הראויות לכל אחד מישראל.

והמדרגה החמישית היא של אלו המצויינים שבעם. אנשי הסגולה הפנימיים, אלו שכל חייהם קודש ועיסוק בתוכני הקודש, אלו הנעלים מעל החיים הרגילים ונמסרים לקודש פנימה אל מדרגת "ידיעת ה' " שאליה לא כל אחד יכול ונתבע להגיע.

נקודה למחשבה. האם בחייך הפרטיים נפגשת או עברת תהליך דומה? אולי אפילו בלי משים עברת תהליך של היות משעבד מישהו אחר במובנים מסויימים?

ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח, ישי בן רחל.

[1] דברינו היום הם שילוב בין דברי הנצי"ב לדברי רש"ר הירש.