עדיין מצויים אנו בעיצומם של חודשי החורף. קצרים הם הימים וארוכים הלילות. הטבע כולו שרוי עדיין בתרדמת חורף משתקת. אף האדם נמשך אל השינה והמנוחה.
אך קרן שמש ראשונה חודרת אל תוך החשכה. באמצע החודש אנו מקבלים דרישת שלום מן האביב. ראשוני האילנות חונטים אז. מתעוררים מתרדמת החורף ומתחילים להנץ פרחים חדשים, המבשרים בקרוב צמיחה ותנובת פרי. "כי האדם עץ השדה", אף האדם יוכל למצוא בקרבו מעתה רמזים ראשונים לאפשרות התעוררות הרצון לפריצה של צמיחה והתעלות.
מזל חודש שבט- דלי. הדלייה היא פעולת ההגבהה של המים מן הבאר בה הם מכונסים אל העולם שלמעלה, על פני הקרקע, להשקות ולהרוות. ישנה כבר אפשרות לעלות, אולם לא מאליה היא באה, כרוכה היא במאמץ עצמי של דליה- משיכה כלפי מעלה. אם ימשוך האדם את עצמו עכשיו, יצליח.
אכן, החושך בשיא תוקפו, אולם מרחיקי הראות יוכלו כבר מעתה לראות את סופו, שכן הימים מתחילים להתארך. קמעא קמעא. יום אחר יום מוסיף האור והולך. אף פרשיות השבוע, הלא הן פרשיות ה'שובבי"ם' מספרות על התרחשויות שזמנן האמיתי הוא באביב, ועתידים אנו לחגוג את זכרם הפועל, בחודשי האביב הבאים עלינו לטובה. אולם כבר עתה, בחדשים שבט- אדר, אנו קוראים עליהם בתורה, וממלאים את הוויתנו באורם בהתאמצנו, מלמטה, לקרוא ולעסוק ברעיונותיהם.
כי בכוחו של האדם להפוך חושך לאור, חורף לאביב, נפילה לתיקון ורע לטוב. אשר על כן יוחדו ימים אלו בתודעת עמנו לתיקון חטאי התאווה, המשקיעים את האדם בחושך חמריותו ומייאשים אותו מאמונה בעצמו והתעלותו. לא כן! אומרים לו הימים המוסיפים אט אט אור, ואומרות לו פרשיות השבוע העוסקות ביציאה ממצרים ושעבודים ובהגאלות אל אביב חדש בעולם, יכול אתה להפוך רע לטוב, לתקן כל אשר נשחת, ולשוב ולחטוף מן הרשעה כל אשר גזלה ממך.
שלשה חדשים ישנם בשנה המיוחסים לעשיו, כביכול שולט בהם כוחו. ביניהם נמנים טבת וחצי חודש שבט. באמצע החודש, מתגבר עליו יעקב כביכול ומשיב את גזילתו.
בין הפסוקים אותם קבלה בידינו מכתבי האר"י ז"ל לכוין בחתימת ברכת מוסף של ראש- חודש, פסוקו של ראש חודש שבט מרמז בראשי תיבות של המילים "ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל" בפסוק שאחריו, נחתם ספר ויקרא. מדובר באדם המעשר את בהמותיו. קודם לפסוק זה מופיע שם האיסור לבקר בין טוב לרע בהקדשת מעשר הבהמה. אל לו לאדם לצפות שרק טובים ויפים יהיו ימיו תמיד. ישנן תקופות שעליו לקבל את קשי הימים באהבה, ולשאת בעול בהסכמה פנימית. אולם תמיד יש לו לאדם לנסות לדלות את עצמו, ולמשוך כלפי מעלה.
כי בכוחו להמיר, להפוך רע לטוב וחושך לאור. ומאחר שהתאמץ האדם מתוך מצבי הצרה, למשוך כלפי מעלה, התברר לבסוף, אחר שנתהפך הרע לטוב ש"הוא ותמורתו יהיה קדש", בין הימים הטובים, ימי האור והחום, ובין הימים הקשים, ימי החושך והקור, ההסתרה והנפילה נתהפכו כולם לטובה.