לא פעם מתגנבת לנו תחושה שדווקא עם הגאולה מתעוררות הבעיות. כל זמן שלא התחילו תהליכים ושינויים הכל היה שקט ובטוח, ודווקא התהליכים הגדולים מערערים את אותה מציאות בטוחה, מתעוררות מבוכות, נוצרים קשיים וסיבוכים, פנימיים וחיצוניים, רוחניים וגשמיים. כך גם היתה נראית התמונה עם תחילתו של תהליך היציאה ממצרים, שלכאורה גרם רק בעיות וקשיים נוספים, לכל המתבונן בעיניים זמניות. הגיעו הדברים עד לכדי אמירה חריפה מפי משה: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך".
והקשיים מחייבים בירור, והבירור נעשה: "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אלי אני ה' וכו'" ההתרחשויות הסוערות שבחוץ מביאות את משה להתכנסות פנימית ולבירור רוחני המבאר מה פשר האירועים, מהו הכוח החדש המתעורר והולך וגועש בהתגעשות פנימית ומבקש לפרוץ החוצה. הבירור הזה נותן את תמונת המצב האמיתית. מה קורה כאן באמת. יחידי הסגולה כמשה מקשיבים למשמעות הנסתרת של כל השינויים והמשברים, והסוד אכן מתגלה. השינויים הם אכן ביטויים נאמנים לשינוי מהותי. שבירת הבטחון השלו במציאות הקודמת מלמדת על חידוש גדול העומד לפתחנו. החדוש הוא בהנהגת ה' בבריאה. רמה חדשה של הנהגה מתגלה, גילויים חדשים ממדריגות שלא התגלו עד כה. כח הקדושה וקרבת אלוקים מתגבר בתוככי הבריאה וסדריה: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם".
שם הוויה, המהווה ויוצר (עי' בפירוש הנצי"ב), המחולל ניסים גלויים (עי' בפירוש הרמב"ן), הוא הרצון שעומד ביסוד הבריאה, והוא ממשיך ופועל בהיוצרות האומה הישראלית. המגמה המוסרית של כל הבריאה כולה, שעבורה היא נוצרה, מגלה את עצמה בצורה מרוכזת בחיי עם ובדרכי חיים (עי' עורות עמ' קל"ט, ס"ה). מעתה, העולם לא מתנהל לפי דרכיו הטבעיים לבדם. בתוך חיי העולם פועלת יישות שהתנהלותה היא לפי המעמד המוסרי שלה. זוהי נקודת חייה, ורק לפי היא תצליח או ח"ו להיפך. אין מזל לישראל (שבת קנ"ו), אלא רק בזמן שמשעבדין את ליבן לאביהם שבשמים מתגברים ומנצחים (ר"ה, פרק ג'). זהו עומק רצון החיים של ישראל, ובזה תלויה הצלחתם. "אשריכם ישראל, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בכם, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום..." (עי' כתובות ס"ז. ומהרש"א שם).
"אנו, כלומר כנסת-ישראל, רוצה לחיות דווקא מפני התכלית המוסרית שיש בהוויה בכללה, ומתוך שאנו מכירים בקרבנו שההתרכזות של החיים היא לנו המגמה המוסרית הכללית, מתוך כך אנו בטוחים שבחיינו נהיה מסייעים להשלמתה" (אורות קל"ט).
ולכן דווקא תשועת ישראל תלויה היא בתשובה, בההטבה המוסרית שבמעשה, ברגש ובשכל, כי "כנסת ישראל מסוידת היא כול על בסיס של המוסר האלוקי העליון. ע"כ כל התנשאות מוסרית הנמצאת באישיה הפרטיים מוסיפה לה כח" (אורות קמ"ג).
כשהמאורעות פועלים, והמציאות משתנה, והבטחון ביציבות שהיתה מתערערת, ומה שהיה פשוט כבר נראה מסובך, ומה שהיה מובן מאליו נתון בסימני שאלה, עלינו לדעת שיד ה' מחוללת את ההיסטוריה, וכי כוחות נעלמים מבקשים לסלול דרכים חדשות, והם מחייבים אותנו להיות נכונים להעמקה מחודשת ולבירור וזיכוך נוסף, בדעותינו, ברגשי לבבנו, בכל כוחות נפשינו, ובכל קידוש חיינו באורחותיהם המעשיים, עד לפרטי פרטיהן. והבטחון, והיציבות, הם בהשענות על השלמות הכללית, על מקומו של עולם, על ההשתלמות הבלתי פוסקת, בבחינת "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוקים בציון" (ברכות ס"ד).