המהר"ל בספרו "גבורות ה'", העוסק ביציאת מצרים, אומר ששם הוויה מתאר את החירות האלוהית המוחלטת, את החופש ריבונו של עולם פועל מתוך חופש מוחלט, הוא לא מגיב למאורעות, הוא לא נפעל כתוצאה מנסיבות - מעשיו, החלטותיו חופשיות לחלוטין ונובעות מאמת פנימית מוחלטת שאין לנו יד ורגל בה.

אבל בכל זאת כל אחד ואחד מאיתנו צריך ויכול לגעת קצת, להתקרב קצת למידת החירות המוחלטת, וזאת היא מטרתה של יציאת מצרים. בהוציאנו ממצרים לחירות עולם, להיות יותר בני חורין. החג של יציאת מצרים זה חג החירות. חירות היא לא רק תגובה לשעבוד - לצאת ממצב מצוקה. חירות היא ערך עצמי. "וידעו מצרים כי אני ה'", צריך לדעת, כל השנים, בכל תקופות ההיסטוריה, כל אדם ואדם, שיש מושג-על כזה שנקרא להיות בן חורין.

להיות אדם שהוא לא גרורה של אירועים והוא לא גרורה של החברה, הוא לא פועל לנוכח הנסיבות ובגלל הצרכים אלא מתוך כך שיש לו החלטות ופעולות ורצונות שנבעו מאמיתת עצמו, מאישיותו כפי שהיא, מחלומותיו שלו, מנשמתו, מקול אלוהים שמדבר אליו מן השמים ולא רק מן הנסיבות שבאות מן הארץ.

חותמת את הפרשה מכת ברד בה נשמעים קולות אלוהים מן השמים, מלווים באש מלווים בברד. רמזים על קולות שמימיים עתידים שאנחנו נשמע אותם עוד בהר סיני ביחד עם אש, ביחד עם אבנים שירדו מן השמים, אבנים שעליהם חרות כתב אלוהים. "אל תקרא חרות אלא חירות" אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.