כל העולם עסוק בפרישתו המפתיעה של האפיפיור יוזף רצינגר. ומה מפתיע בכך שאדם בן 85 פורש? זה מפתיע, כי זה לא קרה בכנסייה כמעט 600 שנה. ומדוע זה לא קרה? האם במשך מאות שנים לא היו אפיפיורים זקנים ועייפים? כאן מגיעים לנקודה שהופכת את ההתפטרות הזאת לצעד חשוב.
אחת הבעיות החמורות ביותר בנצרות, אם לא החמורה שבהן, היא האלהתו של ישו, כלומר ההתייחסות אל אדם נברא כאל הבורא. כמובן שהוא בעצמו לא העלה שטות כזאת על דעתו, שכן אמנם הוא היה יהודי סורר, אבל יהודי; אבל ברבות הדורות, הם החליטו שלא די להאמין בכך שישו הוא המשיח, אלא שהוא האלהים בכבודו ובעצמו.
אחר כך, הם התחילו להתייחס באופן די דומה לאפיפיור. האפיפיור נחשב כיורשו של פטרוס, אשר קיבל את המפתחות לגן עדן מידיו של ישו. עם השנים, החלו לייחס לאפיפיור יותר ויותר מעלות, עד שהגדירו את העליונות המוחלטת שלו (Papal Supremacy), לפיה האפיפיור תמיד צודק, גם כשהוא טועה...
אצלנו יודעים שגם הגדולים ביותר טעו, חטאו.
בתורה האמיתית נאמר "אשר נשיא יחטא", ובתלמוד אין דעה שלא ניתן לחלוק עליה.
אולם אצלם האפיפיור אינו יכול לטעות, כי דברו הוא דבר האלהים ממש.
ואז בא היוזף הזה, והודה, קבל עם ועולם, שהוא בסך הכול בן אדם, זקן, עייף, שצריך להיות בדיור מוגן עכשיו ולא לשחק אותה אלהים. כך נוצר סדק נוסף באמונה המגושמת של הנצרות, ההולכת ומתנפצת - לאט אבל בטוח - עם התקדמות גאולת עם ישראל. נסיים בפסוקים רלבנטיים לנושא זה, אותם אמרנו ב'שיר של יום' למחרת ההתפטרות:
"אני אמרתי אלהים אתם, ובני עליון כולכם. אכן, כאדם תמותון, וכאחד השרים תיפולו. קומה אלהים שפטה הארץ, כי אתה תנחל בכל הגוים."