לשם כך נדרשים חיים מלאים, פיתוח מלא של חיי עם ישראל, כדי שהרצון הנסתר ימצא את כל מבוקשיו במציאות, ויכל לגלות את עצמו במילוי, ולמלא את החיים בנוכחותו. לכן השראת שכינה באה מכח הכלל. "השכינה היא כללות ישראל" (אור-החיים), "אור השכינה היא כנסת ישראל, האידיאל הישראלי השורה באומה כולה, העושה אותה חטיפה אחת לדורותיה" (אורות ק"מ).

ועל-כן, בניית מקום להשראת שכינה הוא בניית הרצון, התעוררות פנימית של לבבות ישראל לאביהם שבשמים. ודורשי רשומות דייקו: "ויקחו לי תרומה", ולא "ויתנו לי". כביכול לוקחים את עצמם ע"י התרומה אל ריבונו של עולם.

והתרומה, ההתנדבות, היא גם יסוד השמחה: "משנכנס אדר מרבים בשמחה... - משום שבאדר היה קיום הקרבנות והמקדש, דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה החדשה, ונדבו בני ישראל בשמחה שקלי הקודש וכמבואר כמה פעמים בפסוקים כשהתנדבו בני ישראל למקדש היה שמחה גדולה בעולם, וכיוון שקיבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצאת באדר, וכקורין פרשת שקלים מתעורר זה" (שפת אמת למס' תענית כ"ח).

כשיש רצון, יש התאמה, יש הזדהות ושייכות - יש שמחה. ההתעוררות מעצמנו, ההתנדבות, אלה סודות הרצון, שמלווה אותנו מראשיתו של חודש אדר, וממלא אותנו בשמחה. וזוהי הקדמת השקלים שלנו לשקלי המן, ללמד לעצמנו ולעולם שעומק הרצון שלנו הוא ההתנדבות לשם ה', וזו מודעה שאנו מוסרים בפתיחת החודש. רצון זה אי אפשר לבטל, ואי אפשר למכור, גם בעשרת אלפים ככר כסף.

חודש אדר הוא חודש של רצון, רצון עמוק, נסתר, רצון פורץ מעבר לכל הדרגה ומחויבות. רצוננו הוא רצון אבינו שבשמים. השראת שכינה.

מובא בשם הרב יצחק הוטנר זצ"ל (בעל "פחד יצחק") שהזמן הטוב ביותר להחלטות חדשות, לקביעת דרגות חדשות לשאיפה ולכיסופים, קבלות מסוגים שונים - איננו דווקא בשעת נעילה אלא ביום הפורים. יום של רצון, טהור וזך.

נזכה כולנו להיכנס בשמחה לחודש אדר, ולתת לרצוננו הטהור לבקוע מחסומים, הרגלים, שעבודים, ולקבל תורה בשמחה.