פרשת תצוה עוסקת רובה ככולה במינוי הכהנים ותפקידם. מה שמלווה בבגדים, בגדי אהרון ובגדי בניו. ובכל זאת שני הפסוקים שפותחים את הפרשה לא עוסקים בכהנים או בבגדיהם, אלא בחובה לקחת שמן זית זך, כתית למאור. למה נבחרה לקיחה זו כנושא בפני עצמו? כפתיח לפרשה?
מבאר המלבי"ם, שהנושא של בגדי הכהונה הוא תיקון המידות. מידות, הם כמו מדים, כמו לבושי הנפש, הופעת האדם כאן בארץ.
עבודת הכהנים העיקרית, היא עבודת תיקון המידות שלהם. כיצד תופיע הנפש שלהם, באיזה מידות, באיזה מדים הם ינהגו. עבודת המידות עבודה עדינה. מצד אחד נדרשת הכנעה, כתישה מסוימת, בירור האישיות. אבל עבודת המידות היא לא טחינת הנפש, לא ריסוק האישיות.
את השמן למאור היו עושים רק ביד כך מבאר רש"י. זהו תורף הציווי בפרשה, שמן כתית. לא לטחון את הזיתים, אלא לכתוש אותם בעדינות, ביד. זהו שמן מיוחד שעבר עיבוד של הזית אבל לא ריסוק של הזית, זאת עבודת המידות העדינה. "טוב שם משמן טוב". זהו השמן שמאיר את מהות עבודת המידות שלנו כל השנה כולה. לברר, לעדן, לדייק לא לרמוס.
הכהנים ידרשו להיות נמרצים, החלטיים, מנהגים, נחושים, לא אנשים חדלי אופי. אבל כן אנשים שעסוקים בהרבית שלום, בהקשבה, בחסד. "תומך ואורך לאיש חסידך", "כשמן הטוב על הראש היורד על הזקן, זקן אהרון, שיורד על פי מדתיו". אלו המידות, מידותיו של אהרון המשולות לשמן היורד מהראש אל הפנים, אל זקנו של אהרון.
שבת שלום ובשורות טובות