בסוף פרשת תצוה, מספרת לנו התורה לראשונה מה אמור להתרחש בשגרת עבודת בית המקדש, עבודת המשכן. "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד"
כל בוקר היו מקרבים את קורבן התמיד כולל סולת בלולה בשמן וגם "רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד". השגרה היום יומיומית כפי שהיא מתוארת בפרשת תצווה מורכבת מקורבנות התמיד ממנחת התמיד ונסך יין. רש"י כאן בגלל שפה זו הפעם הראשונה שמוזכר נסך מסביר שאת היין היו מוזגים לספל כסף שנמצא על המזבח. היין היה זורם לתוך צינורות שנמצאים בתוך המזבח ומשם הצינורות היו מובילים את היין לשיתין, לתשתיות תת קרקעיות עמוקות מאוד. זה דבר מאוד מעניין, מאוד מוזר. לוקחים את היין, ומוזגים אותו לתוך ספל, ולאט לאט הין יורד, למטה למטה, עד התשתיות, עד הקרקע. אל מה שנמצא מתחת למזבח זה לא הקרבה לה', זו לא עליה למעלה, כמו שאר הקורבנות, זה לא שייך לאש.
היין אומר התוס' במסכת פסחים מופיע בהקשר של זיכרון. בליל שבת את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" אנחנו עושים ע"י קידוש עם היין, "זוכרהו על היין". היין מופיע כשאנחנו רוצים לזכור, זה מעניין אומר ר' נתן מברסלב דווקא להשתמש ביין כאלמנט של זיכרון, אבל כך נאמר בשיר השירים "נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן" ובספר הושע " זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנֽוֹן".
בפורים הבעל"ט נושא הזיכרון מאוד מרכזי, ובכל זאת הוא יום של יין, אולי דווקא בגלל זה הוא יום של יין, " וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים " נאמר על פורים " וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם " והשבת שעומדת לקראתנו, שבת זכור.
היין מדלג על הזמן, כשאדם שותה יין מימד הזמן קצת מתעמם. במובן הפנימי לדלג על מימד הזמן זה לחזור לשורשים. השכחה, עיקר סכנת זה לשכוח את השורש, לשכוח את היסודות, את המקור. ואנחנו צריכם לזכור, לזכור את השורשים את המקורות, לזכור מאיפה בנו, מהם יסודו הקיום שלנו. היין בא להזכיר, להרים אותנו מעל הזמן שיוצר פער בננו לבין השורשים, לבין המקורות. לדלג מעל פער הזמן ולחזור ולהיזכר בעקרונות העל הכללים. בליל שבת להיזכר במעשה בראשית,, להיזכר בבריאה, במעמד הר סיני. גם בבירת המילה משתמשים ביין.
גם להזכר שזכור הברית ולכן גם בפורים הבעל"ט בשעה שאנחנו רוצים לזכור, לזכור את רבונו של עולם שמנהיג את ההיסטוריה שמלווה אותנו. שנמצא אותנו גם כשנראה שיש שכחה מוחלטת,
גם כששם השם לא נמצא רשמית. היין מרים אותנו מעל ללוחות הזמנים, מעל פערי הזמנים, אל התשתיות. היין שננסך ע"ג המזבח יורד עד התשתית, עד השיתין, עד השורשים שאותם חפר דוד המלך, עד התשתיות שמהם נברא העולם מהן נברא גם האדם .
שבת שלום ופורים שמח.