ואולי, אדרבה, להיפך: כשאין אמונה נשארת המוסריות המצפן היחידי בחיי האדם, והיא מתחזקת. או שמא, אין שום יחס בין שני עולמות אלו. והם אינם משפיעים ולא נוגעים זה בזה: ישנם מאמינים ולעומתם- כופרים, וישנם אנשים טובים וישרים לעומתם- רמאים ונבלים.

שאלה זו היא חשובה ומעסיקה הרבה את לב כל הוגה והרבה יש לדון בה. והנה אי אילו נקודות בהארת העניין זה:
הרב קוק זצ"ל קובע: "אדם אובד הוא הכופר. חייו אינם חיים, כיון שאין אידיאל במציאות הכללית, לפי מעשינו הנפשי, שוב אין אפשרות לזיק של אידיאליות פנימית... וחיים בלא אידאל מושרש בעמקם הרי הם גרועים מחיי הבהמה" (מידות הראי"ה, אמונה).

במילים פשוטות: רק שיש אמונה באלוקים, בורא הכל מקור כל הטוב והיושר, יש אחיזה לשאיפות טובות ורצון להיטיב עם הכל. כאשר אין וודאות שביסוד המציאות יש אידיאל פנימי, תכנית העלאה ותיקון, הופכים החיים חשוכים ומיותרים וריקנות משתלטת בנפש.

וכאן קורה תהליך נוסף: הנשמה הלא קיימת היא גם אצל אדם כזה, היא איננה פוסקת מלהתגעגע לטוב לשלימות. ומשאלו נכזבות מהתמלאות, מתביישת הנפש ממצבה, מהעירום הרוחני וחוסר המילוי הראוי לחיים. מצב זה, המייסר את האדם, גורם להתגברותם של הצדדים הבהמיים שבנפש, במטרה לטשטש, לפחות לעת עתה, את העלבון שהנפש מרגישה בחיים שכאלו. מובן שלא יעלה ביד האדם להגיע לתחושות מילוי אמיתי, שהרי הנפש לא תימלא ממה שהוא פחות מערכה, אולם לפי שעה, בסערת היצרים, מול האורות המרצדים, בתוך הרעש והעשן, לא ישמע קולה העדין, התובע, המשתוקק ועורג אל משהו שבעצמה אינה יודעת להגדירו.

כך מתגברת הגופניות והבהמיות יותר ויותר ככל שהכפירה נמשכת, אנו משתאים לנוכח נפילה מוסרית נוראה ואובדן כל ערכים. יש בכך גם צד מעודד, שכן אנו, העוקבים בדאגה אחרי ההידרדרות  באמות המידה המוסריות הנוהגות בחיי החברה והיחידים, והמשתאים, איכה עלתה לו לאי קדוש, צדיק וישר, ככה, לא נתחלחל עד חולשת הדעת. אדרבה, אות וסימן היא הידרדרות זו, על גודל הנשמה ותביעותיה הנוראות, אשר אותן צריכה הכפירה להשתיק בעצמות הזדהמות וסיאוב כאלו.

כמה גדול וחיוני תפקידם של אנשי האמונה בדור כזה: למלא את החיים כולם בוודאות אמונתם. והאמונה תוסיף אור וחיים. והאמונה תרפא שברים ותקים דור מנפילתו.
ואם יקום וישאל השואל: הלא עינינו רואות רבים שאינם מאמינים כלל, ואף על פי כן מידות טובות להם, מוסריות וחפץ להיטיב? דע והשב: אם אכן אמיתיים הם אלו, ואינם רק מסווה של מוסר התנהגותי מזויף, הרי אמונת אלוקים היא, המסותרת בכיסויים מעלימים. ואף אם עדיין לא גלוי לכל מקורם האלוקי שממנו הם נובעים, הנה יעוררו הם את כוחו. ואור אלוקים מהרה יופיע על כל ישרי לב.