כאשר נגזרה כליה על שונאיהם של ישראל, עמד מרדכי וקיבץ אליו את כל התינוקות של בית רבן, עינה אותם מלחם ומים, הלבישם שקים והושיבם על האפר. והיה צווח עימם ביום ובלילה. כך מצאם המן הרשע לאחר שסיים מלאכת העץ. הוא פקד אותם, ומצאם עשרים ושניים אלף תינוקות. מיד השליך בצווארם חבלים ושלשלאות של ברזל, הפקיד עליהם שומרים, ואמר: הללו אני הורג תחילה. ובעלות הבוקר כשחזר מבית המלך לבקש את מרדכי להרכיבו על סוס המלך, מצאם עסוקים במצוות קרבן העומר שהיו ישראל מקריבין בבית המקדש.
מדוע נוטש מרדכי את המבוגרים, ועוסק עם צעירי הצאן? ניתן לחשוב שמרדכי התייאש מהמבוגרים. אותו דור שנהנו מסעודתו של הרשע, שאיבדו את רצון החיים הלאומי, לא מהם תצמח הישועה. יש להתחיל מההתחלה, ולהפיח את רוח ישראל מחדש בלב הדור הצעיר.
ובכל זאת תוהה הלב: וכי יש פנאי, בשעת חירום קריטית, לעסוק בחינוך ארוך טווח?! וכי לא היה לו לעורר בעיקר את המבוגרים, שעליהם מונפת עתה ממש חרב הרג וחורבן?!
אלא יש להתרומם למעלה מזה. מרדכי בוחר בתינוקות מפני שדווקא בהם תקוות ההצלה. העולם סבורים שאת התינוקות איננו מלמדים את הדברים ה"אמיתיים", המתוחכמים והמורכבים, מפני שאינם מסוגלים להבין, ולכן צריך להקדים להם סיפורים ומעשיות דמיוניים קודם שיוכלו ללמוד באמת.
אולם האמת היא היפך מזה, דווקא את הידיעה האמיתית, עיקר החיים, מבינים התינוקות בבהירות שאין למבוגרים. האמונה התמימה בטוב האלוקי בעולם, היא להם מובנת ובהירה. לכן מלמדים בישראל את התינוקות את מעשיות המקרא, לבסס את היראה הטהורה שטבעית להם.
כשהאדם מתבגר, מתחזק גם היצר, החטא מדאיב את הלב, מחליש את האמונה בטוב שבחיים וביכולת לתקן הכל. אף הרצון מוגבל למסגרות אליהם התרגל האדם לפי מעלתו המוסרית או חלילה נפילתו. זהו "הבל פה שיש בו חטא". גם אם לא חטא האדם בפועל, אבל ה"חטא" החטא כבר נמצא ברקע, והוא כבר מגביל את אופק השאיפות. מגדיר את האפשרי והבלתי אפשרי. רק התינוקות, באמון הבלתי מוגבל שלהם בטוב ובאפשרות התיקון, יכולים לעמוד מול הרוע לשמו, לא לשם רווח ותועלת.
על כן הבין המן שאויבו העיקרי והראשי הם הילדים: "הללו אני הורג תחילה". וגם מרדכי, מאותם הזקנים שהתבגרותם לא גרשה את תום הילדות, אלא שמרה עליו והוסיפה עליו והוסיפה עליו עצה ותבונה. הוא מחבר אליו את התינוקות, הכח הבריא והרענן, שאינו נגוע ב"ריאליות" מחלישה, בסטטיסטיקות מייאשות ואבדן סיכויים, ביחסים בינלאומיים מסובכים ובשיקולים מדיניים. לנגד עיניו רק האמת בטהרתה ושאיפת הצדק והטוב שהיא נשמת אפו של העם.
מרדכי הבין בטהרתו את מה שהבין המן בחושו הפראי, על כן עוסק מרדכי עם התינוקות בתורה המאירה את חיי הגאולה השלמה. לא בהלכות נטילת ידיים עסקו תלמידי מרדכי, לא בהלכות שבת או תפילין, אלא בקרבן העומר- קרבנה של האומה החיה חיי עם מלאים ושלמים, בחקלאותה ובמקדשה. תלמידי מרדכי אינם עסוקים במציאות כפי שהיא עכשיו, עם מגבלותיה, חולשותיה ונפילתה. הם עסוקים במציאות האידיאלית, כפי שהיא צריכה להיות וכפי שהיא תהיה בוודאי.
ומישועת הפורים, מנצחון הבל פיהם של תינוקות של בית רבן המוחה את הרע המקורי והשורשי, נקבע לדורות יום בו אנו מתעלמים מכל השיקולים המושפלים, מכל הערכות המומחים על הסיכויים וההיתכנות, על ה"אפשרי" וה"בלתי אפשרי". אנו מטשטשים את הרציונליות המייבשת ומאבנת, ושיכור שהעולם דומה עליו כמישור, אנו מתעלמים מהמכשולים שאינם אלא מחסומים מדומים, תולדות כתמי החטא שעל הנפש, ומתנשאים אנו אל מגמות רחוקות של עתיד שלם ואידיאלי.