מי לא שמע אי פעם את הטענה המוכרת בסגנון כזה או אחר: "תראה, אני מאמין שיש אלוהים אבל הסיפור הזה של מצוות, לא נראה לי. פשוט, אני לא מוכן בשום אופן לקבל את ההנחה שאלוהים האינסופי והכל יכול, זקוק לברכה שלי, או להנחת התפילין שלי, של אדם אחד קטן. אחד מתוך מיליארדים של בני אדם ואינספור יצורים אחרים. עזוב, קטנים אנחנו קטנים..."
חז"ל דרשו על סמיכות הפרשיות של "ויבוא עמלק" ל"וישמע יתרו" את הפסוק במשלי (י"ט, כ"ה) "לץ תכה ופתי יערים" לץ תכה - זה עמלק ופתי יערים - זה יתרו.
במה עמלק הוא לץ? למיטב זכרוננו הלאומי, פגישותינו ההיסטוריות איתו לא היו רוויות בהיתול... אולם יש להעמיק בניתוח מאפייניו היחודיים של רוע זה הנקרא עמלק. הרבי מראדזין בספרות "בית-יעקב" (יתרו) משרטט לפנינו בבהירות את הגישה העמלקית לחיים: עמלק נותן מקום רק למעשי ה'. כביכול מאדיר את ההנהגה האלוקית ומשפיל לעומתה את חלקו של מעשה האדם. אך יחס זה של יראה יתירה הוא לרועץ, שכן אם הכל מעשה ה', אם אין כל משמעות להכרעות שלי, להכרות שלי, אם כן בשורה האחרונה, העולם הוא הפקר! השמר לך כשאתה מקטין את עצמך בענווה וביטול מזוייפים, אתה לא תעלם בסופו של דבר מרוב הקטנה וביטול עצמי, אחריותך על מעשיך, הכרתך המוסרית - הם שיעלמו. ומה שישאר יהיה גרוע מן החיה. כי אדם ללא מצפון ומוסר הוא מפלצת מסוכנת עד מאד. שהטיפול בה חייב להיות תקיף וחסר פשרות: "לץ - תכה". כי כשהמערכת המוסרית הפנימית שותקה, מדברים רק השוט והיסורים. השפעה?! הסברה?! הדרכה מוסרית איטית?! חבל על המאמץ, מה יעזרו דיבורים כשמנגד אין אוזן לשמוע?
רק הכאב החד, שאי אפשר להתעלם ממנו, ששום אמירה צינית אין בכוחה לבטל את צריבתו, עשוי להתחיל, בתהליך איטי, בבניה מבפנים של מערכה מוסרית שתלך ותתחזק. או אז יבוא זמנם של הדיבורים ההשפעה וההדרכה.
"ויהיה ידיו אמונה" - אנו מאמינים בידינו הפועלות בעולם! אמונתנו שהכל הוא מעשה ה', אינה מבטלת וממזערת בעינינו את חלקנו שלנו, את גודל פעולתנו המוסרית בעולם.
עוד ישמעו רחוקים ויבואו ופתאים יוסיפו חכמה.
הפתאים מכירים בכוחו המוסרי של האדם. להם ישנה בעיה הפוכה: חסרה להם ענווה ובקשת האמת הצרופה, האלוקית. הם מעצבים להם אמונות שונות ומשונות ודבקים בהם. פתי יאמין לכל דבר, ויצמד לאמונותיו המשונות בפנאטיות וצרות מוח.
אולם כל זאת בא רק מהעדר הכרתו את הגודל, את אור האורות של האמת. משרק יחל זה לזרוח לפניו, מיד ישליך את אמונותיו הטפלות וישוב לאמונת אלוקי אמת.
"והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים ואמרו לכו ונלך אל בית ה' ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".