הדגש בפסוקי הזכירה של רעת עמלק הוא על "הדרך". בנוסף לכך, ישנה הדגשה על החולשה של ישראל - "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע".
כמה נקודות יש לציין:
א. יש כאן יוזמה לפגוע בישראל. ישראל אינם מגיעים אליו ומתנגשים בו, אלא הוא יוזם ופוגע. "אשר קרך בדרך", באופן מקרי כביכול, שלא לפי הסדר המתבקש הטבעי.
ב. הפגיעה היא בלא שום אינטרס, ולבא שום רווח שמשיג עמלק מהלחימה.
ג. פגיעה בטרם התגבש עם ישראל, בשלבי הביניים וההיווצרות, כשהחולשה בולטת, מהצדדים הגופניים והנפשיים (עייף ויגע) וגם הרוחניים (הנחשלים אחריך).
עמלק איננו נותן לנו לצמוח ולהיווצר, הוא תופס אותנו בדרך, עם חולשותינו וקשיינו, בלא שום צורך מצדו. וכשאין צורך - מתגלה הצורך הגדול. הוא פשוט לא יכולת אתנו. וכשעם ישראל בדרך, לקראת היווצרות ובניין - הוא, עמלק, מתעורר. כך בשיבה לארץ ממצרים, רק בשיבת ישראל מגלות פרס ומדי, בימי מרדכי ואסתר, וכך בשיבת ציון השלישית בגאולתנו האחרונה, כשכתב אותו צורר ימ"ש ביומנו שאין הוא וישראל יכולים לחיות יחד באותו עולם, ואכן הוא צדק. הוא הלך, ואנחנו נשארנו (מדברי הרצי"ה).
המצווה לזכור מלמדת אותנו שיש כאן עניין מהותי לקיומנו. בד"כ אפשר לוותר ולסלוח, לתת פתח לתשובה החובה לזכור ולא לשכוח מלמדת שכאן אין מקום למידת "מעביר על מידותיו". אם נשכח את עמלק וחובת מחייתו, וכביכול נהיה "מוסריים" ואדיבים יותר - בכך נטשטש ונאבד את ערך החיים שלנו. יש כאן גורם שלא נותן לנו לחיות ולהתפתח, ואת זאת עלינו לזכור. לא נשכח את העובדה שיש מי שחוסם אותנו, ונדע תמיד שהסר מכשול זה היא הכרחית להמשך התפתחותנו וצמיחתנו. בכך אנחנו זוכרים את עצמנו.
לזכור את אשר עשה לנו עמלק פירושו לחיות בתודעה עמוקה של החיים, להבין את מהות החיים שלנו ומטרתם, לא להחליק אותם בשטחיות דמיונית. לעמוד אמיצים מול האתגרים והמשימות, להתמלא בשאיפות ובראיה נכוחה של המציאות. הזכירה היא פעולה חיובית, התכנסות לתוככי התודעה, חדירה לעומק החיים. והזכירה היא יסוד ההתעלות, ההתגברות, העלאת החיים לאיכות, לדרישת תוכן שלם ונצחי.
הגויים נקראים שוכחי אלוקים, ולעומתם ישראל - "עיקר מהות עצמות רוחו המיוחדת... היא בזכירה המתמדת... את עומק הרוממות, הגודל והשגב של הכלליות האחת של ההוויה האלוקית..." (לנתיבות ישראל א', ט'). מתוך העמידה וההקשבה לקריאת זכור, אנו מתעלים ונכנסים לימי הפורים האלה, שזכרם לא יסוף מזרעם, בהם מתגלה שאין חיים שטחיים, אין חיים דמיוניים מנותקים, הכל נכלל בחשבון, הכל תחת ממשלת אדון כל העולם. מתוך השלילה של עמלק, של המקריות, הסתמיות והארעיות - פועלים אנו בזכירה את תודעת ההשגחה, המשמעות והנצחיות, ובתוכה כוללים בחיוביות כללית את המציאות כולה, שאפילו הפור והגורל לא נמצאים מחוץ לה. והכל מלא וחי, והכל אומר שירה, ואור עליון של לעתיד לבוא מתנוצץ ומאיר לנו, שכל המועדות עתידים להבטל חוץ מפורים.