הבגדים הבוגדניים / הרב אליעזר בר-און (תשס"ט)
"ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת"- כחלק בנין המשכן וכליו, מצווה משה על הכנת בגדי כהונה, מעין "מדי א'" לעובדים במשכן. אולם אין הם רק "בגדי עבודה" כדי לחסוך לכהנים או ליצור אחידות, בגדי קודש הם, וכן המצוות התלויות בהם – כהן שעבד בבית המקדש "מחוסר בגדים" נענש ועבודתו פסולה, גם נדב ואביהוא (לחלק מהשיטות) מתו במשכן כיון שהיו מחוסרי בגדים (ללא מעיל...)
באופן פשוט משמשים הבגדים לשני תפקידים: העלם וגילוי- הבגדים נועדו לכסות ולהצניע ולאפשר לנו לחוש בנוח למרות מציאותם של אברים נסתרים, ומאידך נועדו להביע מי אנחנו, לאן אנו משתייכים, מה מעשינו כרגע...

הכרה מלאה ואמיתית של אדם לעולם לא יכולה להסתכם רק ע"פ מלבושיו ומראהו, שהרי יכולה להיות "אותה הגברת בשינוי אדרת..." אך מצד שני ברור שאדם ניכר במראהו, זה חלק מצורת ההבעה שלו. בגד – לשון בגידה, מעיל – לשון מעילה, הכרח הוא שמראה האדם והופעתו עושה עוול מסוים עם מהותו, הבגדים לעולם לא משקפים לגמרי את מה שהוא.

הבגד / הלבוש משמש גם כמשל לכל מעשי האדם. כשם שיש גוף ועליו בגדים, כך יש נשמה / מהות / אופי עצמי ומעשים שמנסים לבטא (או להסתיר) את הענין הפנימי. אם הבגד יכול לבגוד - ודאי שגם מעשה יכול. הלבוש שאנו מלבישים את נשמתנו, בזה מתבטאים חיינו, אם הלבוש יהיה מתאים, יסתיר מה שצריך ויגלה מה שצריך, יהיה "כבוד ותפארת". עולם המעשים לכל חלקיו ורבדיו כולו, הוא ביטוי של מי אנחנו. התיקון המעשי – במידות טובות, בגמילות חסדים, בישרות, בנאמנות.. אל אחד וענינו... הוא הדרך היחידה "לאפשר לנשמה להופיע" - גילוי עצמי אמיתי.
אולי כך ניתן להתבונן על מצוות התורה, יש סדר מסוים של הלבשה, יש 613 קטגוריות שיש לשים עליהם לב (יש גם 613 אברים וגידים בגוף האדם) – שיש להתבונן בהם – כיצד לפעול בהם ביושר ובטוב, ושכולם ביחד יאפשרו לאותה מהות נעלמת להופיע. מצוות מלשון "צוות" – כל פרט בהם אחראי לחידוד תחום מסוים והישרתו, בשילוב כל הפרטים יחד מתגלה הצוות בעוצמתו, כשחסר משהו – העסק חורק. וכך גם בכל ישראל – כאשר כל ה 613 מצוות מתקיימות – אברי האומה "שלמים" והאריה ישוב וישאג.

הכהן הוא האישיות המרכזית בעם. הוא המבטא את רחשי ליבנו ורצונותינו על ידי עבודתו – מעין שליח... ההקפדה הגדולה על היות הבגדים "קדושים" היא רמז לתביעה מהכהן, ומכל משרתי הציבור (...) לניקיון וישרות – ללא רבב (רבב זה לכלוך על בגד והמשל שאנו מדברים עליו נכנס גם בסלנג) – הזכות והחובה "לשרת בקודש" אינה פעילות טכנית של הקרבת קרבנות, אלא נקודת שיא בישרותו של האדם. מהכהן יוצאת בשורה לכל העם "בגדי הקודש מכפרים"- זה שיש אפשרות כזו של "לבושים נקיים", של דרכים מעשים המכוונים לאמת, נותן לכולנו את השאיפה ואת היכולת לבצע, להתבונן ולדקדק במעשים כדי לאפשר הופעה של מהות גדולה יותר. כך מסביר השפת אמת את דברי שלמה המלך "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" – נקיות בעולם העשיה, כדי ש"שמן על ראשך אל יחסר" – השמן הוא רמז לעולם הפנימי, הזך של האדם.

שבת שלום!
אליעזר
 
תפריט תפריט