מעליו מכסה של בד משער עיזים פשוט, חד- גווני וגס יחסית לשמירה, ומעליהם מכסה מרהיב מעורות אילים ותחשים. העומד בתוך המשכן יכול היה להבחין רק במכסה התחתון, להתפעל ולהשתאות מהאומנותיות שבו, בוודאי על רקע המכסה הדי עלוב וצנוע שבא להגן עליו. ומכל מקום הגמרא במסכת שבת אומרת שדווקא במכסה מצמר העיזים הייתה חוכמה יתרה לעומת הכיסוי הפנימי.
הרב[1] מסביר, שכל פרטי המשכן מכוונים ומלמדים על הצורה, האופי והתוכן העומדים ביסוד העולם כולו. היריעות המכסות את המשכן מציינות על החוכמות העליונות, הגג שמעל ראשו של האדם, שהן מקור הקדושה העולמית. היריעות הפנימיות, הכל כך מרשימות ומלאות גוונים, הן כנגד החוכמה העיונית, הפנימית, הרוחנית עקרונית, זו שבריבוי גווניה מביעה את העושר הרוחני של העולם על שלל האידיאלים הכמוסים בו. ולעומתן, יריעות העיזים הן כנגד החוכמה המעשית, הלא כל כך מרשימה ביופיה, כלפי חוץ נראית חדגונית ואף אפורה, מחומר גס וזול, וכל מטרתה היא הגנה על העולם הפנימי ורעיונותיו.
אלא שכל זה לעיני המתבונן בעל העין המבחינה רק באופי החיצוני. כי באמת, להתרומם למחשבות ורעיונות קודש נשגבים, לחוכמה והקדושה שביסוד העולם ושאיפותיו, "די" גם במדרגות כגון נבואה או רוח הקודש, אבל כדי להשיג את החוכמה היותר שורשית, זו שיודעת לא רק להגות ולשאוף, אלא גם ליישם בפועל ממש בחיים היותר מעשיים, עד לכדי הפרטים היותר קטנים, להורות את כל החיים על כל מערכותיהם הפרטיות והכלליות, מהבעיות הכי אישיות, עד הבעיות היותר חברתיות ציבוריות, לאומיות ובינלאומיות, בכול דור, בכול יום ובכל שעה, בכל סיטואציה שתעלה על הדעת, מערכת עקרונות מסודרת ומובנית, שיטתית ועקבית, קבועה ונצחית, הבונה ומתקנת את החיים באמת ולא בסיסמאות נבובות (ולמען הסר ספק, לא באנו כאן לומר שהחוכמה העיונית היא נבובה, אלא הכוונה היא לתרבותיות היודעות רק לדבר ומעולם לא התכוונו ואף לא מתכוונות ולא מתימרות לעשות ), כלומר לתת תורה, אי אפשר בפחות ממדרגת משה רבנו ונבואתו הייחודית.
נקודה למחשבה. היכן בחייך התפתית להתכסות רק במכסה המרשים, ואולי לוותר על קצת צמר עיזים פשוט ומקורי?

ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.


[1] בספר עין איה על מסכת שבת פרק י"א פיסקה כ"ב.