פרשת ויקהל מתארת לנו את עשיית המשכן וכליו בפועל על ידי בצלאל ואהליאב. רוב הפרשיה חוזרת על דברים שכבר נאמרו בפרשת תרומה, אבל יש כמה עניינים שבמימוש המעשי התחדדו והתחדשו. הפרשה מתארת כיצד נבנה הכיור. כיור הנחושת הוא המקום שאמור ליצור את הטהרה, את ההכנה של הכהנים בדרכם בבוקר לעבודה.
כיור הנחושת נעשה על ידי מראות שנתרמו על ידי הנשים. באותה תקופה המראות היו מנחושת מלוטשת. המדרש מתאר שהקב"ה מאוד מחבב, מאוד שמח על כך שהנשים תרמו את המראות שלהן ששימשו לקישוט ולהתייפות ונתנו אותם לבניית כיור הנחושת.
מה הקשר בין המראה, ההתייפות ההתקשטות לבין הטהרה עליה מופקד הכיור?
כשרוחצים ידיים מסירים את המחיצות, נפגשים עם הידיים כפי שהן בעצמן. אם מסירים טומאה מהיד, מסירים חציצה, מחסום, כיסוי בשביל להפגיש אותנו עם היד כפי שהיא, כפי שעשאה אלוקים, זאת היא הטהרה. הטהרה- החזרת הגוף, החזרת החיים למצבם היסודי, המקורי, כפי שעשאן אלוקים. גם כשאדם טובל לטהרתו אסור שיהיו חציצות בינו לבין המים, הוא טובל כולו, חוזר למצבו העוברי, הראשוני כתינוק ברחם אימו.
.
הטהרה- לחזור אלינו עצמנו. כך אומרים בעברית- הדבר בטהרתו הוא הדבר בעצמו. האמת בטהרתה היא האמת כפי שהיא בעצמה.
הרצון שלנו להיטהר זהו רצון להיות אנחנו עצמנו. ללא חציצות, ללא מסכים, ללא עניינים שמפריעים ומכבידים, בלי הצגות.
להיטהר זה להסתכל על עצמנו בראי, ראי האמת, ראי שאומר כאלה אנחנו, הנה אני באמת. הנשים זכו לומר שהראי הכי אמיתי שלהן, האמת הכי עצמית שלהן זו ההשתתפות בבניית המקדש זה אנחנו עצמנו, זה הראי האמיתי שלנו.
חיבה יתרה, לקחת ראי ולהפוך אותו ממשהו שעסוק בהתקשטות החיצונית, לדבר שבא לעסוק בשיקוף של מי אני באמת. זאת עבודת הטהרה, ההכנה למזבח. "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ד'", אומר דוד. "מי יעלה בהר ד' נקי כפיים ובר לבב". ככל שנסיר את המסכות והחציצות כך ליבנו יהיה יותר פתוח וכן, ישר ונקי בעבודת ד', בהתגייסות של כל כוחות הנפש שלו.
שבת שלום ובשורות טובות.